כשצורה סיימה את חייה

22---20כשצורה סיימה את תפקידה בחיינו, אנחנו יודעים את זה. פעמים רבות אנחנו מפחדים ונאחזים, אבל זה לא יכול לשנות את העובדה. היא סיימה את חייה בחיינו. אנחנו מוזמנים לתת לה ללכת. המבחן הטוב לזה, הוא- שאם לא נאחז, היא תישמט.

השליחות לא מסתיימת והשיעורים שמאפשרים התעוררות- כמובן לא נגמרים- אבל הם כן משתנים. מאד משתנים. לכן- האקט האחראי הוא לשים לב לצורה שזמנה ללכת, ולתת לה ללכת. ואז, להקשיב לנצחי שמדבר, לשליחות שקוראת לצורה הבא- לומר כן ולהיות שחקן נשמה.

לכן, כדי להתעורר אליה, אל האהבה הזו שהיא גם החכמה והיופי, אנחנו מתנסים. אנחנו נכנסים למצב, כמו חניית בני ישראל במדבר, כדי לעבור, לדעת, ללמוד ולהיות. התחנה הזו היא סוג של צורה. והצורה הזו, מתאימה בדיוק בדיוק לשיעורים שיש לנו לעבור, לסרטים ולאשליות שיש לנו להתפכח מהם, ולחכמה ולאור שבנו, שעכשיו אנחנו מוכנים לפגוש.

ורה
מרגישה שקטה למדי. כשאני חושבת על היומיים האחרונים עולה גם פחד - ששוב אואשם, שוב עצבים, והבטן מתכווצת לי. גם קצת נעלבת - את לא רצויה, תני לי ספייס...

רותי
איתך. תנשמי עמוק ורחב. קחי לעצמך את המרחב של היופי במפגש שלך עם עצמך. זה מעשה אהבה. ומתוך זה תראי מה הרגש שעולה?

ורה
פחד, חנק. כאילו אומרים לי: תתכווצי, תצטמצמי, תהיי במקום שלך ואל תזוזי..

רותי
מבינה. אז הרגש הוא פחד שחונק. כמו סוגר עלייך.
ורה
וכעס - אתה לא תגיד לי !!!

רותי
והמחשבה אומרת- מכריחים אותי להתכווץ, להצטמצם, להיות במקום מסוים ולא לזוז. ומה מפחיד בזה? לכי לאט. מה את חושבת שזה עושה לך?

ורה
במבט ראשון נראה שזה מגביל אותי. במבט שני - אז אמרו לי להשאר בבית היום ולעסוק בעינייני - טוב, בסדר. בעצם זה לא עושה לי כלום... יכול להיות?

ורה
אז למה אני נעלבת כל כך
רותי
יכול מאד להיות. בואי נלך עם זה לאט. לאט זה אומר להקשיב לרווחים בין המילים, להקשיב למסתורין שמראה את עצמו

רותי
אז קודם כל, מה קורה כשמשהו אומר משהו? מה שקורה -קורה להם

רותי
זה אומר שאם אני מסתכלת על עצמי ורואה שמשהו קורה לי, זה לא יכול להיות הוא שעשה את זה. כדאי רגע לשהות כאן. זה פשוט לא יכול להיות שהוא עושה את זה.

רותי
אז עכשיו בואי נראה מה זה העלבון? מה את חושבת שזה עושה לך? או אומר עלייך?

ורה
אני רואה את זה. הרבה פעמים אני מרגישה בשני המקומות גם יחד - מצד אחד רואה שלא קרה לי כלום, מצד שני אני מתחממת ונותנת לסיפור להשתולל בתוכי. מוזר, אבל אני מרגישה קצת פראיירית אם אני לא מגיבה ריגשית...

רותי
אז בואי תראי מה הסיפור שמשתולל בתוכך. תשלימי רגע את המחשבה. מה זה אומר עלייך אם אומרים לך דברים כאלה?

ורה
העלבון - למה הוא עושה את זה? הרי הוא יודע כמה זה מעליב וכואב...

רותי
אז מה שאת אומרת, זה שכשהוא אומר לך לתת מרחב, להישאר במקום ולהתכווץ הוא מכאיב ומעליב. תסתכלי למה? אייך פתאם כואב לך ממילים ומתנועה שלו?

ורה
כי זה לא פייר - לא מגיע לי, לא עשיתי משהו לא בסדר... אני בסך הכל...

רותי
יקרה, תסתכלי רגע- למה את חושבת שאם הוא רוצה משהו כמו מרחב או מנוחה או הפסקה- זה קשור אלייך? ואל מה שאתה עושה?

ורה
זה לא אני חושבת - זה הוא חושב, וכל רגע הוא גם אומר משהו הפוך מזה..

רותי
לא. זה את חושבת. את חושבת שמה שהוא אומר ומה שהוא כועס עליו או מתגונן נגדו- קשור אלייך. לכן את נעלבת. את רואה? לאט ובאהבה לכי עם עצמך

ורה
כן, רואה את זה...

ורה
אז אם זה לא קשור אלי, למה זה כן קשור?

רותי
אליו. אל מחשבות שלו
רותי
עכשיו תראי, מה קורה לך כשאת מאמינה שזה קשור אלייך? מה קורה רגע אחד אחרי?
ורה
אם אני מאמינה שזה קשור אלי אז אני מנסה להיות שונה, לתקן את עצמי, להתאים את עצמי...

רותי
ומה הדעה שלך על עצמך כשאת עושה את זה?
ורה
שאני לא בסדר..

רותי
אז זאת שמקשיבה ופועלת כדי לתת מרחב ולהתכווץ- היא לא במצב מי יודע מה טוב. לא חושבת על עצמה דברים מי יודע מה טובים. נכון?
ורה
נכון..
רותי
וזה העיקר. אנחנו אור קורן. לאורנו, לאור כל אחד מאיתנו, מתחמם האחר. מחום הגוף והנשמה שלו. הוא מתבהר על ידינו ואנחנו על ידו, אם אנחנו מבקשים להתבהר. אנחנו לא עושים אחד לשני דברים. אנחנו הווים והאחר, או אנחנו , מתעוררים דרך ההוויה שמראה את עצמה ודרך הבילבול שהמחשבות יוצרות. שניהם נפלאים ושניהם מעוררים.

רותי
כל פעם שאנחנו חושבים שהאחר עושה לנו משהו- אנחנו מבולבלים. אם האחר מבולבל- אני יכולה דרכו לשים לב לבלבול שלי. בפשטות. בישירות. מיידית.

רותי
העלבון מניח שהוא עושה לך משהו והוא מדבר מתוך האמונה שאת עושה לו משהו. מראה.
ורה
כן, כן, כן תודה על התיזכורת ולילה טוב
רותי
לילה טוב יקרה. הרבה אהבה

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן