רותי בר שלו

הקמתי הרבה. יזמתי המון. עשיתי דברים שבאמת האמנתי שיעשו הבדל. הקמתי כדי שאנשים יביאו לביטוי את החכמה שיש בהם , יראו ויגלו חדש. יצרתי כדי שאנשים יאמינו שזה אפשרי. אימנתי כדי שאנשים יממשו ויחיו.
קורות החיים שלי מצורפים.

אלה אינם קורות חיי באמת.

החיים שלי קרו בין הדברים האלה, ובזכותם.

הרבה מהדברים שעשיתי, יזמתי ולקחתי בהם חלק, לא יצרו את מה שחשבתי שיצרו. לפעמים אפילו בכלל לא. לפעמים, אני לא באמת יודעת מה קרה. אנשים הלכו לדרכם. אבד הקשר. אני פניתי לכיוונים אחרים.מעגלי הפחד והכאב, האכזריות והשנאה נשארו. הם המשיכו להיות הרצפה עליה הילכו רבים, כיחידים וכציבור.

בשבע השנים האחרונות, עברתי תקופה של כמה שנים בהם משכתי את ידי מכל פעילות ציבורית, שתקתי הרבה, כתבתי ואימנתי אנשים להיזכר בטבעם האמיתי ולסמוך עליו ,כך שיחיו אותו במלאות וללא סייגים. במהלך התקופה הזו, כשהייתי מסתכלת על המישור הציבורי והשיח שמנהל אותו, פעמים הרגשתי שהכל חסר טעם ונטול תקווה. הייתי עדה לכך,שמעגלי הבורות, הכאב והפחד מנצחים. שהלא והשמרנות שומטות את הקרקע מתחת ל-כן, להיענות, לחיים מתוך אהבה.

יחד עם זאת, כאשר נראה היה שלדברים אין טעם, וכשלא הובלתי כי לא ראיתי אופק ואפשרות ודבר לא הניע אותי, בכל זאת ראיתי, הרגשתי וידעתי שישנה תנועה גדולה שמתרחשת. אור שקורן. חזק. ברור ונותן חיים. שמתי לב אליו וידעתי שללא כל ספק, לא אני יוצרת אותו. לזה קורא רבי נחמן "דיבור של שבת". זהו המצב שבו אתה כלי לאור. צינור שמשפיע אור. זה לא אתה שעושה. זה לא אתה שיוצר. אבל איכשהו, זה אתה.

מכל אלה, הדבר שאני יודעת בוודאות, וזה הדבר היחיד שאני יכולה לדעת בוודאות, הוא שאני ערה יותר למקור שנותן ומאפשר את הכל. אני שמה לב יותר לנהר האור הזה שמתוכו אנחנו מופיעים, קיימים לזמן מה, ונעלמים בחזרה לתוכו. אני ערה יותר לכך שהוא תמיד שם, נותן את הכל ונצחי.

מכל אלה, אני יודעת, שכאשר אני מפנה את תשומת ליבי אל נהר האור זה, שהוא המחייה ונושא הברכה, אני וכל שסביבי, הופך למחייה ולמבורך. בכל פעם יותר. בכל פעם מחדש.

מן המפגש עם בני האדם-עם חכמתם, עם יופיים ועם השמחה הנובעת מהם ועולה על גדותיה, כשהם חיים באמת ולא רק עסוקים בלא לכאוב ולא למות ,עלתה האפשרות של זמן אמת. עלתה האפשרות שבלהשמיע את היופי, החכמה והאהבה בקול צלול וברור ולחיות אותם בפועל. שכוחו של הקול הזה אינו טמון בכושר דיבור או בצדק. כוחו של הדיבור הזה, הוא בהיותו דיבור של שבת. דיבור שמראה את טבענו האמיתי הייחודי והמשותף , וחי אותו בפשטות ובשמחה. דיבור של שבת הוא תנועה שרוקדת את שורש הנשמה של כולנו.

אני מוצאת שאנחנו מתגעגעים לשורש הנשמה, לנשמה של לפני החלוקה וההתפצלות לשישים ריבוא נשמות. זהו געגוע ברור. ידענו אותו, את שורש הנשמה והתרחקנו ממנו. נמנענו מן המקור .

זמן אמת מדבר את השפה של הנשמה. זמן אמת מזכיר לנו את מה שאנחנו יודעים שהוא הדברים כהוויתם. זמן אמת מזמין אותנו לחיות את זה, ולהעביר את זה הלאה. דרך דיבור של שבת. דרך התמסרות והיענות מלאות. דרך כן ללא סייגים שבא מן האהבה, שיודעת שהשורש הוא אחד וממנו הכל מתקיים .

מול היופי הזה אנחנו עומדים נפעמים ואלה שמתוודעים אליו מבקשים אותו לעצמם. הם פשוט לא יכולים לעמוד בפני זה משום שמתוך עומקם.הם מכירים וזוכרים. הם יודעים שהם עדים לדבר עצמו. לדבר שהוא מי שהם באמת.

זמן אמת.

פרטי יצירת קשר

מיילThis e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.">This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פייסבוקhttps://www.facebook.com/ruth.barshalev