האם סבל תלוי רק בנו? האם קיימת אפשרות שלא לסבול?

שאלה שהיגיעה אל המאמנים שלנו ועולה מתוכינו:

"האם סבל תלוי רק בנו? האם קיימת אפשרות שלא לסבול?
האם אנשים נולדים עם מידת סבל שווה? או שישנם אנשים שימשכו אליהם יותר סבל במהלך חייהם? ואם כן, מדוע? חוזה נשמתי? או מחשבות שבוראות מציאות?"

אני אוהבת שאלות, משום שהן מזמינות אותי לצלול לתוך הנשמה והידע שעולה ממנה, ולראות לאן הגעתי שם. מה אני רואה ומה כבר סיים את חייו בי.

סבל הוא כאב שהזדהינו איתו מאד ואנחנו נאחזים בו כזהות.

משהו קורה, אנחנו מאמינים שהוא מסוכן לנו או בוודאי גורם כאב, אנחנו לא בודקים אלא מיד חיים את זה. אז אנחנו כואבים, כי אנחנו מתנגדים למציאות, נלחמים בסכנה, נמצאים בחיכוך עם המתרחש. הכאב הוא של עכשיו, הוא פרי של חיכוך והתנגדות ברגע הזה.
אם אני מתמסר אליו, מפסיק להתנגד לו ונענה- הכאב פוסק.
זה כמו מסדרון שעברת בו. לא נשארת בו. עברת.

אבל אם הכאב הזה הופך להיות הדרך שבה אני מבין את עצמי ואת העולם, אם הכאב הזה נראה לי אמיתי ואני מאמין שהוא תוצאה בלתי נמנעת של מצב או של הגורל שלי- נתקעתי במסדרון. בטעות אני חושב שאני בחדר או במרחב. בטעות אני חושב שאני בדרך ובתנועה. בעצם אני הולך במעגלים ולפעמים אפילו בקושי זז. הכאב הופך להיות השם השני שלי.

ואז אני מתפתה לאותן המחשבות שיוצרות חיכוך ומאבק עם החיים, ואני מכאיב וכואב שוב ושוב ושוב, ואז זה כבר סבל. זה כבר לא רגעי, זו תנועת חיים שבה לחזרה יש כבר מחיר. זה כמו לשפשף את הידיים זו בזו חמש שעות. שורף, מגורה, מקולף, מדמם, כואב מאד והופך למעצב חיים. יש דברים שאני כבר לא עושה בגלל המצב הזה ויש דברים שאני עושה, כי אני מוכרח. הסבל דוחק בי. הסבל הופך למניע של ההתרחשות.

השאלה של חוזה נשמתי פותחת חלון ליופי. כאן הנשמה שהתנדבה לעזור לנשמה אחרת ללמוד שיעור, מגלמת אהבה. במימד האנושי, הגופי, הנתפס על ידי השכל והחושים, יכול להתרחש שם סבל כדי שהאחר יתעורר ממחשבות ואשליות. במימד האמיתי, של הרוח והנשמה, אנחנו גדלים זה דרך זה, מתעוררים לטבע שלנו זה דרך מה שהאחר מעורר בנו ומפגיש אותנו איתו.
הסבל הזה נותן חיים ולא חייב להימשך לאורך זמן. אדם, נשמה, יפסיק לסבול, כאשר האחר יתעורר מן האשלייה, יתפכח מן המחשבות שיוצרות לו התנגדות וכאב מתמשך. אז הוא יוכל להפסיק למלא את תפקידו כמעורר דרך הסבל.
והאחר יתעורר כאשר אנחנו נתעורר מן הבלבול שאנחנו נתונים בו. אחד דרך השני . אחד בזכות השני.
לכן, אנחנו מוזמנים להתעורר זה דרך זה ולא לעסוק בלהימנע מכאב ,לא לנסות להימנע מסבל או להילחם בו.
כי מה שנלחמים בו גדל ומה שבורחים ממנו רודף אחריך.
מה שאתה פוגש הופך לאור.

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק