מה באמת, בהסכמה למות, עושה אותנו חיים יותר? על מה אנחנו מוותרים שם?

15---4

שמחה היא הטבע שלנו. זהו החומר שממנו אנחנו עשויים. זו הרוח שמניעה את הכל. שמחה איננה תלויה בשאלה מה קורה או לא קורה ואפילו לא בשאלה על האם קרה מה שרצינו או לא.

שמחה באמת היא האנרגיה המתפרצת מאיתנו כי אנחנו באמת חיים, מחבקים את החיים בשתי ידיים ופותחים את הלב. נותנים לרוח לנגן עלינו מה שהיא רק רוצה.

 

כשאנחנו מתבלבלים וחושבים שאנחנו השומרים של עצמינו ושהשאלה אם נמות או נחייה, אם נכאב או לא, תלויה בנו, הפחד גדול מאד. בתוכנו אנחנו יודעים שאין אפשרות לשמור על עצמינו. אנחנו יודעים שהמשחק אבוד. אבל משום שאנחנו מפחדים למות אנחנו לא מרפים. אפילו כשאנחנו יודעים שהפסדנו מזמן.

ההסכמה למות, ההבנה שזה לא אני השומר ולא אני הקובע, העמידה בשקט בתוך ההכרה הזו , יוצרות פתח חדש, חופש בליגה חדשה.
ההסכמה למות נותנת לי בחזרה את הרשות להתמסר לחיים האלה בלי מעצורים וללא תנאים. בלי לשמור, למנוע, להגן ולפתור.
רק מאהבה.
ריקוד חפשי.

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק