מה עושים כשהידיעה שהכל אני, שהסבל נגרם רק ממחשבות שלי?

רותי יקרה. מה עושים כשהידיעה שהכל אני, שהסבל נגרם רק ממחשבות שלי- מרגישה כמו עונש נורא?

 

תודה רבה על השאלה, שמזמינה אותי להסתכל שוב ולקחת מה שיכול להיות כמו אמיתות רוחניות ריקות או מכאיבות,ולהיזכר מה החכמה באמת אומרת.

הידיעה שהכל הוא אני, אומרת שהמים והשמים, היופי והחכמה העצב והשמחה, ההשתאות והיאוש,כל שאני רואה הוא השתקפות שלי. יש בי את כל זה, ועוד אינסוף.

שלם שמראה את עצמו באלפי צורות.
הידיעה שהכל זה אני איננה אומרת שאני עשיתי הכל, או גרמתי להכל, שזו אשמתי ושהזקתי. היא לא אומרת, שאני גורם לסבל וכאב, לפחד ולמעגלי סבל סגורים שחוזרים על עצמם.

הידיעה שהכל הוא אני, מזמינה אותך ואותי לדעת, שמה שאנחנו רואים, זו השתקפות של ההתרחשות הגדולה הזו שהיא אנחנו. של אור וחיים רוטטים ועולים על גדותיהם מאהבה.
ובתוכם ישנן גם מחשבות, שאומרות אחרת. הן מדברות על חסר ואין ,ורואות ריק וסכנה. הן כמו סלעים בתוך אוקיינוס. כמו טיפה בים.
הן שם, והים עוטף אותן. התנועה לוקחת אותן. התנועה היא נצחית ויציבה כל כך, כי היא אמת. היא הטבע שלנו.
מכיוון שלמדנו לייחס לשכל ולחושים כל כך הרבה ,אנחנו מושפעים מאד מן המחשבות, מאמינים להן וחיים פעמים רבות על פיהן. אבל זה בלבול. זה לא כך באמת. זה כך רק כשאנחנו חושבים על זה.
אז כשאני מסתכלת על המציאות שאני חיה, אני יכולה לראות בקלות יחסית, גם את המחשבות האלה ואת המציאות שהן יוצרות. כך ,על ידי האור החוזר הזה, אני יכולה לזהות את המחשבות ולהתעורר מן הסרט הזה שהן יוצרות. סרט שיש לו חזקה על חיי כל עוד אני מאמין בו ובטוח שהוא האמת האובייקטיבית. כשאני שם לב לזה, זה מתמוסס, בלי דרמה. כמו מתאדה ובהירות נוצרת. אפילו לא אני יצרתי אותה.

אם אני חושב או מרגיש שזה עונש, זה בילבול. אייך להתעורר מאשליה יכול להיות עונש? אייך לראות תנועה אדירה של יופי וחכמה ולזהות מחשבה שחושבת אחרת, זה סבל?

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק