שאלות ותשובות

פרק שאלות ותשובות מאפשר לכל אחד לשתף אותנו בשאלות, בבילבול ובתהיות שעולות בו בחיי היומיום. שאלת שאלות מאפשרת לעצור את השטף של הארועים, להרגיש ולשים לב למה שקורה בחיים שלנו ולראות לעומק ואת התמונה הגדולה.
הרבה פעמים עצם שאלת השאלה פותחת שבילים.
ולפעמים התשובה, שעונה מאמן שלומד את השאלה ומסתכל עליה מתוך הידע והאימון שאנחנו מתנסים בהם בזמן אמת, היא זו שמאירה אפשרויות ומזמינה להתנסות בחדש ולשחק בו.
אתם מוזמנים לכתוב כאן את השאלה שעליה אתם מבקשים להסתכל איתנו יחד. בכל יום יהיה כאן חבר אחר מקבוצת זמן אמת, וכך תתקבלנה אפשרויות מגוונות ללמידה והתפכחות.
בהנאה!

איך זה שהלא מנצח?

21---4אייך זה, שהלא והאגואיזם מנצחים?

איך זה ששוב,זה שעסוק בעצמו ותובע לקבל את צרכיו-מקבל, וזה שיודע ששום מצב לא יגרע ממנו ולא טמונה לו סכנה בדבר- הוא זה שיוותר, יישאר שוב ושוב לעשות כרצון האחר?

אייך זה שהידיעה שהיא יכולה לקחת כל דבר וגם לגדול ממנו, שוב גוזרת, שהיא תקבל את כל מה שהיא מאד לא רוצה, כי אין באמת מצב בו תעמוד על הרגליים האחוריות ותשאג "לא!!!" ?

ואייך זה שהוא יכול להמשיך בדרכו כאילו דבר לא קרה, והוא גם ישן טוב אחרי שהכאיב כי לא ראה אותה ולא ביקש לשמח אותה אלא ,בפעם האלף, חשב רק על רצונותיו כפי שהם באים לביטוי עכשיו?

אייך זה,שגם כשביקשה מאד שישנה שוב את דעתו וילך איתה לסרט, שכל כך אהבה וכל כך רצתה שיקח חלק בחוויה יחד איתה, הוא בחר לחזור לעולמו ולעיסוקיו, כי סיקרן אותו שם משהו ,למרות שידע שתועלת לא תצמח מכך.

אייך זה,שלרגע אחד הוא לא עצר, לא הסכים להתבלבל, להסתכל בעיניה ולהיענות לה?

אייך זה ?

שאלה על מאמץ

רותי, קשה לי עם המילה ״להתאמץ״
להתמסר נראה יותר מדוייק. כי שאני חושבת על חיים מתמשכים עם מאמץ אני יודעת שיש שם איזה טעות. משהו לא עובד בשבילי טוב.
אני לא מתכוונת לפעמים שאני אוספת את כולי למען משהו או מישהו, אני מדברת על מאמץ כהוויה יום יומית.
עד שלא נותר מקום לנשימה חופשית, לקלות, למרווח.
שרית


שרית יקרה, גם לי המילה להתאמץ היתה זרה בתחילה, או יותר מדויק, לא מתאימה. אבל היא באה מפיה של אישה שאני מאד אוהבת שמתאמנת אצלי, ועבורה זו היתה המילה שאמרה שבאמת אכפת לה ושהיא משקיעה מעצמה ממש. לכן, הכוונה איננה מאמץ מתמשך, אלא יותר השקעה, מחויבות ואכפתיות אמיתית ומוצהרת. תודה רבה על הבהירות
מה בין "להתאמץ" ו"אומץ"?..

מה באמת, בהסכמה למות, עושה אותנו חיים יותר? על מה אנחנו מוותרים שם?

15---4

שמחה היא הטבע שלנו. זהו החומר שממנו אנחנו עשויים. זו הרוח שמניעה את הכל. שמחה איננה תלויה בשאלה מה קורה או לא קורה ואפילו לא בשאלה על האם קרה מה שרצינו או לא.

שמחה באמת היא האנרגיה המתפרצת מאיתנו כי אנחנו באמת חיים, מחבקים את החיים בשתי ידיים ופותחים את הלב. נותנים לרוח לנגן עלינו מה שהיא רק רוצה.

טוב, אבל מה קורה כשאני בכל זאת מתבקש לתכנן? לתת תשובות? אנשים יקרים לי מבקשים ממני לתכנן דברים, כן לחפש מה יעשה לי ולהם טוב - לא רק לזרום. אז איך?

14---2כשאנחנו יודעים שאנחנו אהבה, וכשאנחנו לא עסוקים בלתכנן ובלהגיע וגם לא בלמנוע ובלפתור, אנחנו לגמרי נוכחים, לגמרי שקטים ברגע הזה. אז מתחיל מעשה האהבה. אז אני יודע את האחר, מרגיש אותו לגמרי ונע איתו בתאום מופלא ופשוט מאין כמוהו. אני לא צריך לדעת מה הוא רוצה, אני יודע אותו והתנועה שלו היא גם התנועה שלי. אני לא צריך לשאול אותו והוא לא צריך לרצות, התנועה היא של אחד עם שתי פנים ושני לבבות.

המיינד בטעות אומר לנו שאם לא נתכנן וניזום הכל ישאר אותו הדבר. המיינד גם אומר שאם לא נעשה לא יהיה שם כלום ושאם לא נשנה על ידי מחשבה והזזה של דברים מנקודה אחת לשניה-לא תהיה תנועה.
זו טעות.
המיינד לא עושה את זה בכוונה:). זה פשוט. אין לנו גישה לעתיד. בוודאי לא למיינד. אז הוא מדמיין שמה שקורה עכשיו זה מה שיהיה. כי זה מה שהוא מסוגל.

הנבט

11---6בדיוק היום יצא לי לחשוב על מקומה של הבחירה הרוחנית בחיינו, על כך שמשהו בנו רוצה להאמין שעם הבחירה ברוח משהו בחיים הופך יותר נכון וזורם, אך מצד שני המציאות מפגישה אותנו עם עוד ועוד אתגרים.
והדימוי היחידי שעלה בראשי הוא דימוי הנבט
למעלה יום אחד זה קורה. הזרע שהמתין רדום בתוך האדמה מתחיל להתעורר. כוחות של חיים וצמיחה מתעצמים בתוכו, לוחצים ומבקעים את קליפתו. נימי שורשים נשלחים, מגששים דרכם אל מקורות של הזנה. ונבט ירקרק מחלץ את ראשו ומוצא עצמו במעבה האדמה החשוכה. הממ...לא לזה הוא ציפה. הוא הרי תמיד ידע, בתוך תוכו, בחלומותיו, שבחוץ מחכים לו המרחב הפתוח, האויר הצלול, אור השמש הבהיר.

חלומות וגעגוע שמוציאים אותי לאור-שיחה

אני לומדת בימים האלה לראות את ההבדל בין געגוע לבין דמיון. אני מתגעגעת וכשאני מתקרבת אני רואה שאני מתגעגעת למשהו שלא היה שם מזמן. שאולי לא היה שם בכלל.

אז זה כמו להתגעגע למשהו ולא למישהו.להתגעגע למשהו שאת רוצה לחוות?
כן. אני רואה את התעתוע. הולכת עם זה לאט. זה להיות בטוחה שאני מתגעגעת למישהו ואז לראות שהמישהו הזה לא היה או עשה מה שאני מתגעגעת אליו. ואז אני מתגעגעת למשהו ואז אני שרה עם אביתר בנאי "הורידי אודם שפתייך, אבק דרכים רחצי מרגלייך" בוכה איתו מיופי ולא חסר לי כלום פתאם.

האם הגעגוע עולה כמשהו מתוק או כמשהו מכאיב?

יש הבדל בין לרצות לבין לרצות לרצות?

הבדל גדול. לרצות זה מצב שלפעמים יכול לשקף תנועה של הנשמה ודיבור שלה אלינו ולפעמים יכול לבוא מן המיינד, שחושב שאם אהיה משהו או יהיה לי משהו, אהיה מאושר. לרצות לרצות זה בוודאות תנאי.

יש קצר בתקשורת שלי עם הבעל שלי אבל הוא בשום פנים ואופן אינני מוכן לשמוע על אימון או טיפול זוגי. האם יש טעם להתאמן לבד? זה יעזור לו להשתנות?

: ישנו בילבול עמוק ביחס למה זה בכלל זוגיות באמת ומה היא אמורה למלא בחיי.
אנחנו לא נכנסים לזוגיות כדי לקבל מה שאנחנו רוצים. זה איננו משא ומתן. אנחנו לא באים לקשר מתוך מחשבה שהוא ישלים מה שחסר. חבל לעשות את זה . קשר גם לא נועד להיות הגנה או ערבות למשהו או ממשהו.

מה עושים כשהידיעה שהכל אני, שהסבל נגרם רק ממחשבות שלי?

רותי יקרה. מה עושים כשהידיעה שהכל אני, שהסבל נגרם רק ממחשבות שלי- מרגישה כמו עונש נורא?

 

תודה רבה על השאלה, שמזמינה אותי להסתכל שוב ולקחת מה שיכול להיות כמו אמיתות רוחניות ריקות או מכאיבות,ולהיזכר מה החכמה באמת אומרת.

הידיעה שהכל הוא אני, אומרת שהמים והשמים, היופי והחכמה העצב והשמחה, ההשתאות והיאוש,כל שאני רואה הוא השתקפות שלי. יש בי את כל זה, ועוד אינסוף.

לא להרשות ממקום מלא

רותי שאלה הערב איך נראה לומר לא, לא להרשות ממקום מלא.


אני-
התעוררתי הבוקר בקושי, ובסלון, אחרי ששני החצפצופים התמקמו להם לרוחב המיטה שלי, ולא כ"כ זיהיתי את המקום... אלבומים על הרצפה, דברים מפוזרים בכל מקום וממשיכים להתפזר בעקבות פלא הדוהר במעגלים. ובאמצע, פרוסה על פני כל הרצפה - חבילת קלפי הסגולה (!!!) שלי (!!!!!!!!)

כל השבת שאלתי את עצמי - אם אין ייאוש בעולם, אז מה זה? או שאני לא בעולם?

...שיניתי קצת את התוכנית.אני ביער, ליד הטרמפיאדה. התיישבתי לכתוב מכאב. בימים האחרונים, יש בעיקר עצב וכבדות. החיים המשפחתיים שלנו נראים כמו שממה. אני חסר כוחות, משרך דרכי לעבודה... אני יודע היטב שזה לא חייב להיות ככה, ושזה לא מתרחש במציאות "שבחוץ", אבל לא יודע מה לעשות עם זה. עם ההגשמה - אני הולך עם זה וכואב. מרגיש שאם לא אגייס את עצמי במאמץ לא תתרחש ההגשמה. והאמת- לא מאמין שזה יקרה. שני הדברים.
כל השבת שאלתי את עצמי - אם אין ייאוש בעולם, אז מה זה? או שאני לא בעולם? לא היתה לי תשובה...
סליחה אם אני מציף.

איך מתאמנים על הגשמה?

איך בעצם מתאמנים על נושא? על הגשמה? יכולה לענות או פשוט לצלול? אני איתך

בוקר טוב יקר. בוא תנסח במשפט או שניים את השאלה או הכאב. וכמו הרב קוק, לא מפינוק או מרצון להיות טוב. ישר וחד.
*
אני מרגיש שאני לא יודע איך להגשים את עצמי. וזה יוצר תסכול וכאב

*

האם סבל תלוי רק בנו? האם קיימת אפשרות שלא לסבול?

שאלה שהיגיעה אל המאמנים שלנו ועולה מתוכינו:

"האם סבל תלוי רק בנו? האם קיימת אפשרות שלא לסבול?
האם אנשים נולדים עם מידת סבל שווה? או שישנם אנשים שימשכו אליהם יותר סבל במהלך חייהם? ואם כן, מדוע? חוזה נשמתי? או מחשבות שבוראות מציאות?"

אני אוהבת שאלות, משום שהן מזמינות אותי לצלול לתוך הנשמה והידע שעולה ממנה, ולראות לאן הגעתי שם. מה אני רואה ומה כבר סיים את חייו בי.

סבל הוא כאב שהזדהינו איתו מאד ואנחנו נאחזים בו כזהות.

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק