להיות אחד

להגיד כן לאהבה

27---9זמן אמת הוא בית בשבילי
המקום לשתף ולהגיד כן לאהבה

אסור להגיד "אני אוהבת ערבים״ ?
כבר כמה ימים אני מסתובבת עם השאלה הזאת
כמעט מתביישת להודות שאני פוחדת

הלב אומר לי שיש כאן בלבול עמוק
ובכל זאת היססתי עד היום לשאול בקול רם
אולי פן יעוטו עלי ציפורים ענקיות ?
...ואני כל כך אוהבת צפרים, לא רוצה לפחד. זה בטח לא נכון!

השאלה מתפרצת החוצה מעצמה
הכי טבעי ופשוט לי להגיד שאני אוהבת.
אוהבת את היאם , את ניבין ואת מריאן, ואת עלי, ואת אנעם ואת ג'נאן, את קלוד ואת חנא, את סלאח ואת אחמד, את אנטואנט ואת דאוד, את סועאד ואת עילי , את אמיל ואת נידל, ואת פאטן ואת נדירה.

אוהבת גם את רונן ואת אילנה, את מאזן ואת רותי, את ז'נט ואת נדיה , את תמי, את נוהאד ואת סמדר, את שרית, את אליהו ואת חליל, את אביב ואת פואד, את דרור, את איתמר ואת נדין, את מרסל, את ג'אמל ואת אלברט, את אסי ואת בני. מחיפה, בית לחם ורמת השרון, מיפו ומבת ים, מנצרת ובית ג׳אלה, מקריית אונו ומירושלים, מתקוע וטירה, מזיכרון יעקוב ומכפר קרע, הרצליה ומראשון לציון

לפעמים אני עצובה או מתאכזבת, לפעמים אני מתרגשת ושמחה ולפעמים אני כועסת ומתייאשת מהם. בכל פעם כשאני מצליחה לחזור לעצמי מפחדיי מהביקורתיות והשיפוטיות המבלבלים שבי, אני מוצאת שוב ושוב שאני אוהבת אותם והם יקרים לי , פשוט כמו לשתות מים או להכין קפה.

מתפללת לשבת שלום, אהבה וחסד .

חכמה שמסתתרת

26---14בזמן אמת אנחנו מבקשים לראות את החכמה שמסתתרת מאחורי המובן מאליו, המקובל והכואב מידי.
אנחנו מבקשים לראות, בחיינו, עם-דרך-ובזכות אחרים מה נותן חיים ולעשות רק את מה שנותן חיים לכולם, גם כשקשה מאד, גם כשאנחנו לא מובנים וגם כשאנחנו נשארים מחוץ למחנה של אנשים אהובים עלינו ומוערכים על ידינו מאד.

חלק מלראות חכמה כזו, שהיא חכמה עתיקה שכולנו נקראים להיפתח אליה ולהיזכר בה- דורש לדעת כי החכמה הזו מדברת בשפה לא מוכרת. לפעמים היא גם אומרת מה לא נכון ולא עובד ולא מיד נותנת חלופה. כי צריך קודם להרפות כדי לראות באמת חדש.

היום, בתוך הכאב והתפילה לשלומם של שלושת הילדים שנעלמו מיום חמישי וכנראה נחטפו, דווקא מתוך הצער העמוק על המציאות שבה אנחנו חיים וגם מתוך חוסר האונים שעולה לרגעים- משהו מתבהר חד ופשוט.

כל הפרדה מובילה לעוד כאב.
כל הפרדה מובילה לעיוורון פנימי.
כל הפרדה מובילה לשיחה של בעד ונגד, של אנחנו ואלה שהם אחרים - במקום לשיחה היחידה האמיתית של אדם עם נשמתו ועם אלוהיו, בכל צורה שיחפוץ לקרוא לו ולדעת אותו.
כל חלוקה לרשעים ולטובים, יוצרת בלבול ומונעת את ההסתכלות המפוכחת על המציאות, על עצמנו ועל מה שהחכמה הגבוהה אומרת לנו.
כל ניסיון להוציא מישהו, מישהי, מישהם מתוך עצמי יוצר מעגל נוסף של מלחמות, פחד, כאב וחוסר אונים.

אבל אם נהיה דוממים וניתן לכאב לקרוע אותנו
ואם ניתן ליאוש ללחוש לנו, שאין מוצא אם נמשיך כפי שאנחנו מבינים ופועלים היום,
ואם לא נוקיע ונפריד
לא נירדם או נחשוב שזה לא עניינינו
ולא נבקר ונשלה את עצמינו שאנחנו יודעים אייך לסדר את הכל
אז תהייה בתוכנו וסביבנו דממה דקה
שבה אפשר לשמוע את בת הקול
שמדברת חדש.
באמת חדש

גשרים

26---11סידרתי את חדר העבודה שלי ומצאתי את הדף המצולם מתוך כרך שירי אורי צבי גרינברג. שיר ששמור אצלי כבר שנים.

מודה שאני לא כל כך מתחברת בדרך כלל לשירת אצ"ג. קשה לי עם נבואות זעם. קשה לי עם דברים כל כך גדולים ונוראי הוד.
אבל השיר הזה כל כך נוגע.
כל כך מדוייק.
כל כך במקום הנכון. ברגע הנכון.

*
כל העניינים – גשרים, כל הדברים – גשרים.
ענף אל ענף וכנף אל כנף הם – קשרים.
ובכל יש אשנב להציץ ובכל יש שערים.

גם כל הגופים גשרים: אבר אל אבר גשור:
כוח המשך בכך. דמע אל דמע קשור
ממישור אל נהר, מבקעות אל הרים.

מאבן אל אבן, כמו מצח אל מצח וחיק אלי חיק –
קרניים, מילים משפתיים. כוח מגנט, מיתרים:
בין שדיי ילין... לילות בהמיית מישברים.
מתחת – תמיד תהום מים ומעל – ציפורים.

(אורי צבי גרינברג, תשט"ו – תשי"ט)

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק