תפילה

לברך ולהתבשם

27---18זזה מהמרפסת אל החלון, נודדת מוטרדת
הראש תפוס במחשבות של דאגה

מגן הילדים הסמוך עולים קולות ילדים מצווחים במשחקם
הלב רוצה לשאת ברכה
זה הטבע שלו
לברך על היופי ועל השמחה
להתבשם ולהתרחב

אני מבולבלת בוכה ומפסיקה
גברים ילדים צועדים אל הלא נודע
חמושים להרוג ולחמול ? איך אפשר ?

נחמצת על אחיותיי ואחיי למסע
שאולי ברגע זה כל עולמם מתכווץ
לחוט השערה דק וחד של חרדה וצפייה

מתפללת, מתבלבלת ברכה או קללה?
כן לרגעים יש בי פחד ועולם החושך מבצבץ בין קרני השמש הנחושות
ענן חולף ומסתיר, אך הן שממשיכות לחמם ולהזכיר

מברכת לו יהי (כמו בלעם)
שתצא הברכה ותשטוף את הארץ כולה

מי שמחפש את הדרך שלו, צריך למצוא אותה בעצמו

27---14כשהייתי בת שש עשרה, הבנתי שאני רוצה לחזור בתשובה.

בדחילו ורחימו באתי אל הרב מנחם פרומן ושאלתי אותו – מה לעשות?
ההבנה שלי היתה פשוטה: הוא רב. אני ילדה. עכשיו הוא יגיד לי, א' ב' ג', תתחילי מזה, תמשיכי בזה, תקראי את הספר הזה, תתפללי במילים האלה. זה תפקיד של רב, לא?

במקום זה, הוא שתק קצת, נאנח קצת, וסיפר לי סיפור. "יש סיפור", כך פתח (ואני שותה בצמא כל מילה וכל אנחה, הרי הוא רב). על הנסיכה שהלכה לאיבוד. והאבא שלה, המלך, לא מצליח למצוא אותה. ושולח את השר הנאמן שלו לחפש אותה, וגם הוא לא מצליח.
והנסיכה כותבת מכתב. על המטפחת שלה. בדמעות. ומשאירה את המטפחת ככה על הדרך.
ומי שמוצא את המטפחת, ורוצה למצוא את הנסיכה, צריך לקרוא את הכתוב בדמעות. דמעה אחרי דמעה.

וכך, אמר לי הרב מנחם, מי שמחפש את הדרך שלו, צריך למצוא אותה בעצמו. דמעה אחרי דמעה. לבכות את הדמעות ולקרוא בהן את הדרך.
זאת היתה ההדרכה היחידה שקיבלתי ממנו באותו הערב.

יצאתי, כמובן, המומה. לא הבנתי מה קרה לי. ואיפה התכנית הברורה הזאת שייחלתי לה. ומה זה בכלל.
לקח כמה שנים, עד שגיליתי את הסיפור – "מעשה מאבידת בת מלך" של הרבי נחמן. אפילו את זה לא אמר לי הרב מנחם, אפילו לו את שם הסיפור או המספר.
ומאז כל יום ויום אני רק מבינה יותר ויותר, שזו ההדרכה היחידה שאפשר בכלל לתת.
יום אחרי יום. דמעה אחרי דמעה.

ככה אני אמורה להיות עכשיו

לפני כמה ימים שיתפתי בגאווה קישור לראיון עם הרב דובי,הרב של בני, בישיבת מקור חיים.
השבת עברנו שבת מלאה כאב, שניים מבין שלושת החטופים הם בני שכבה של יאיר.
הקושי הגדול כאן הוא במתח שנוצר מאי הידיעה. במיוחד אחרי הטלטלה שעברנו שקיבלנו את ההודעה הכוזבת על שחרורם לכאורה.
אחרי שהתיפחתי מול נרות השבת וחשבתי שאפילו האוויר לא עובר לי בחזה.
מצאתי את עצמי בלימוד ותפילה ובידיעה.
ככה אני אמורה להיות עכשיו. אני לא אמורה לדעת .
אני לא אמורה לקבל את מה שאני תובעת .
ואם עולה שיעור פרטי דרך זה - אותו אני צריכה לאסוף לתוכי.
ורגע אחד דממה דקה ואחריו זעקה - לא!!!! שיחזרו ! עכשיו !!!
אלהים , מה עוברות המשפחות שלהם.
והיום הזכירו לי שיש אפשרות גם לקרוא תהילים למענם.
יש כבר אתר שנפתח ויש פשוט ספר תהילים- תפתחו, תקראו פרק.
שנשמע בשורות טובות .

זמן תפילה

25---5לפעמים זה זמן כזה
שאת יודעת
שכל המילים נאמרו.

הן נאמרו יפה
ישר מהלב
ומן התודעה הגבוהה.
הן נאמרו באהבה
ובכוונה נותנת חיים.

וזהו זמן שבו באמת באמת
את לא אמורה לומר דבר
ואין כלום שאת יכולה לעשות.

אז את שם
לא בדיוק מחכה.
יותר מדויק לומר
שאת שמה לב.
ערה
מקשיבה
מרגישה
נמצאת בתנועה
שהרוח מטווה
והנשמה יוצרת.

זה זמן תפילה.
לא מן הסוג שמבקש
אלא מן הסוג שמרפה הכל
ולא מנסה אפילו להחזיק דבר
מחוץ לאלוהים.
את נחה בו.
גרה בכף ידו של אלוהים.

משם
ספוגה בייקום
את עולה
וחיה נס.

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק