נורמאליות

על נורמאליות

21---3משהו אצלי לא נורמאלי?
אני חיה בהכחשה?
מקום העבודה שלי נמצא על פי תהום. מהמשכורת שילמו רק חמישים אחוז. אנחנו עובדים במתכונת שבת, כלומר מבחינתי - שביתה. מדברים על הבראה כואבת, קיצוצים, פיטורים...
ואני... לא מצליחה להתרגש מזה. לא מצליחה להילחץ. לא כוססת ציפורניים. לא חרדה לגבי העתיד, לפחות לא מבחינת עבודה.
עושה את התנועות הנכונות, משתתפת באספות הסברה, משתפת את הסטטוסים הזועקים... ולא נלחצת מזה.
משחקת מחבואים עם השמש הזורחת. מצלמת שמים כחולים (כן, גם מהעדר הגשם לא מצליחה להילחץ, יותר מדי אוהבת בהיר וכחול) וניצנים וקוצים. בוהה בכביסה התלויה ומסניפה ריח נקי של אבקת כביסה. מתבוננת בפניו השלוות והמושלמות של הנכד החדש הישן מכורבל לצד אימו. מביאה לאמא שלי מנדלות לצביעה ומסבירה לה בשיא הרצינות, למה זה כל כך חשוב ולמה רק היא יכולה להיות אחראית על הצביעה הזאת.
מרגישה קצת אשמה, שלא נלחצת. אבל מה שמהדהד לי - זה המילים מהסיפור של ר' נחמן: "עבדת בחינם, ועכשיו אתה אוכל בחינם".
ככה זה, כנראה.

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק