השראה

כשאכפת באמת

17---9מאז יום שישי אני מסתכלת שוב ושוב בשידורים הישירים מדרום אפריקה. רוצה להרגיש את הלב הפועם של הארץ הזו של נלסון מנדלה.

היום רואיינה אישה הנושאת בתפקיד בכיר ב NAC, הקונגרס הלאומי האפריקאי. כשנשאלה מה היא עברה כששמעה על מותו של מאדיבה, היא חיכתה רגע והתחילה לדבר על הילדים שלה. היא סיפרה שהם בני שמונה ושתיים עשרה ושברגע ששמעו את הבשורה הם הבינו, כמה שום דבר לא הכין אותם לחיים בעולם שבו מאדיבה לא חי. כן, הם ידעו שהוא חולה מאד אבל לא דמיינו לעצמם את הריק והעצב העמוק שעלה בבת אחת ושטף אותם.
היא דיברה בשקט, כמו חושבת לעצמה ומשתפת. שוב ושוב עלו המילים אהבה, מסירות, צניעות וחוש הומור.
בסוף הראיון, ביקשה הכתבת, שתצביע על דבר אחד שעבורה הוא מורשתו של טטה, נלסון מנדלה והיא, בלי להסס אמרה עם דמעות ושמחה גדולה: לא משנה איפה נולדת, לא משנה איפה אתה חי, עצם קיומך משנה ועושה הבדל גדול לעולם כולו. זה מה שטטה לימד אותנו ואת זה אנחנו צריכים לזכור ולחיות בכל רגע מחיינו. זו, היא אמרה, גם משימתו העיקרית של ה NAC.

כשהסתכלתי עליה, על האהבה, על האמת, על חשבון הנפש, על הנכונות לקחת חזון ענק ולחיות אותו, על השליחות שאין בה פאתוס אלא מסירות אין קץ ועל הטבעיות בה דיברה את מה שמאדיבה מדבר מתוכה- חשבתי לעצמי שהוא הצליח. נלסון מנדלה באמת הצליח.

נלסון מנדלה - תפילה

17---8היום עזב את גופו נלסון מנדלה, מאדיבה ,של דרום אפריקה. ושלי. של כולנו.
רוחו שורה וכמו רוח, היא נצחית ומהווה תזכורת וקול קורא. היא נוסכת השראה להיות מה שאנחנו באמת. להיות בני אדם במלוא מובן המילה.

לזכור את היופי האנושי במקומות החשוכים ביותר.
להאמין ברוח האנושית גם כשכאב, פחד ואכזריות שולטים ביד רמה.
להזכיר לאדם שהוא יופי ופלא, כשהוא מעוך, מרוסק ,חסר אונים ומיואש.
להכיר במציאות ולא לשכוח את החלום והאמת
להיות פרקטי וראלי ולא לוותר על הנעלה
להיות כלוא (27 שנים!) ולדעת שנשמתך חופשיה לחלוטין.
ולאהוב את מי ששונא אותך

שנדע
נזכור
ונחיה
אותו

יהי זכרו ברוך וחי
באהבה עמוקה לך מאדיבה
ולכולנו

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק