לראות נסתר

כשאנחנו הולכים לאיבוד

26---19כשאנחנו הולכים לאיבוד בתוך עצמנו
כל תנועה שלנו נעשית גמלונית ומגושמת
המגע האמתי שלנו דועך ונעלם

צפים כמו בתוך נוזל אטום
כואבים ומכאיבים ללא הכרה

ורק תזוזה חריפה
לפעמים מטלטלת עד הולמת
לפעמים מחבקת ומלטפת
מעוררת ומחזירה אותנו לעצמנו

זהו הבזק של אור מבורך

זה מה שקורה לפעמים באימון

להיכנס לערפל

25---1כדי לדעת את האלוהים שבתוכי
אני מוכרחה להיכנס לערפל
ואז לדעת שהוא שם
שהוא אני
שהוא תמיד.

אם מראים לי אותו
או מסבירים לי אותו,
אם לוקחים אותי אליו
או מלמדים אותי אייך להגיע עצמאית
אני לא אאמין
שהוא
אני
ואני
הוא.

כדי שאלוהים יפרוט על כל המיתרים שבי
אני נדרשת לא לביים את חיי
ולדעת שכל אירוע בחיי הוא צליל.
גם אירועים שבהם לא קורה מה שכל כך רציתי.

כדי שהכל בי יתרונן
המוסיקה מבחוץ צריכה להיחלש עד להיעלם
כדי שאוכל לשמוע
את הניגון שעולה
מן המעמקים.

כן. לפגוש את אלוהים אפשר בכל מקום
ובכל תנאי
ובכל מצב
אבל אם אני לא יודעת להיכנס לערפל
ומפחדת להשקיט את המוסיקה כי אז הדממה תאיים
אם אני מפחדת לעמוד שקטה
כי אולי תאבד לי התנועה
ואולי לא אדע בכלל שאני חיה

אז לא אפגוש את אלוהים שאני. שאת. שאתה.
אז אהיה עובדת אלילים.

בהודייה עמוקה לחברות מאד מאד טובות
שבזכותן ראיתי.

להגיד פנים אל פנים

23---7איש חייכן וטוב לב
איש תמים, אפילו אהוב ומקסים
יושב בביתו אחרי יום עבודה ארוך.
הוא נזעק לדלת לדפיקות רמות של שכן
המכה באגרופיו על המשקוף, נדחק פנימה להתלונן
כמעט שובר את הדלת בזעמו ועיניו אדומות וריקות.

איש תמים נחרד מול זה הידוע בשכונה בשיגעונו
התלונה שלו חסרת שחר
שאובה מהזיות וחלומות מפחידים.
האימה באוויר צורבת כל פיסת שפיות
והשניים עומדים, צועקים זה על זה, חיות פצועות
איש תמים כבר לא תמים
נעלב, כועס, פניו לוהטות וחסרות הרחמים

מראות מתהפכות והאדמה רועדת

איש טוב ולגמרי רגיל יושב מולי ומספר את סיפורו
על עלבון וחוסר צדק משווע שנעשו לו.
קשה לו לצאת מהסיפור, אפילו לדקה אחת של חסד
כדי לראות את צדודיתו המשתקפת
מעבר לפינה הדחוקה שהוא שבוי בה
אפילו לא לדקה קלה של שפיות כדי לחמול,
אולי לסלוח לעצמו באמת.

חסרת אונים אני יושבת
יודעת בתוכי שבאיזשהו מקום אני קשורה לסיפור הזה
כמעט מתקשחת כדי לברוח,
מחפשת בתוכי חמלה,
אולי לסלוח לו ולי

לזכות ולראות את שמעבר
יש שם איש תמים ויפה
חייכן וטוב לב אפילו אהוב ומקסים
שעושה את מסעו בתוך החומר .
ואפשר שכמוהו גם אני שם בשבילו מראה משתקפת
זיכרון למה שמבקש לגעת באור.

איפה הפוקוס

23---4פוקוס?

יש ושעות ספורות בלבד הופכות לדחוסות
באירועים, במילים, בתמונות ובריגושים צפופים
וטלטלה מנערת אותך וזורקת לכל הכיוונים
מציבה אותך במרחב שזועק להתחבר,להסתנכרן.

אז שאלה שצפה בין כל המראות והצלילים
אחת ויחידה לוחשת באזנך
איפה הפוקוס ?
ואת שואלת את עצמך
- מה הדבר שרוצה להיראות עכשיו ?

בוקר של שבוע חדש

22---17בוקר של שבוע חדש, אני חשה מועקה ואי נוחות
ערמות של מחשבות מתחרות זו בזו
בוחנת את המציאות בה אני שרויה,הכל מבורך
אני עושה דברים שאני אוהבת
אני חיה במלאות
ובכל זאת,מועקה
בדרך נרגשת לנשום אויר נקי, לחזות בשקדיה פורחת
ועם אלה, מזג האויר משקף את האובך שאני שרויה בו
וגם כאשר אני משתעשעת בעגילי פירות הדולב התלויים עליו
אני רואה שהתמונה יצאה אפורה .

יודעת שהדבר היחיד שמעיב עלי
אלה המחשבות שלי
כל כך רוצה לחיות את הברכה, לא להיות מטולטלת עם המחשבות האלה
אבל הן שלי. עדיין
עד שלא אתקרב אליהן, ממש ממש מקרוב
ואשלים איתן
הן הופכות אותי כל פעם מחדש.
יופי שזור בכאב שזור ביופי
עולה ויורדת לחילופין
חיה.

אינסוף. מסתורין. אחד

יושבת סוף סוף להשלים עם ערימת הכביסה,מילא כביסה, אבל גרביים,החלק שאני הכי שונאת לעשות !
מעלי אני שומעת את הקטנה שרה לעצמה שירים, בהדרגה השיר הופך לסיפור, ארוך, עם המון פרטים. ואז שקט.
רגע אחד קולות של ערות שנדמה שלא תשתנה ואז - שקיעה לשינה מתוקה.
רגע אחד הר של בגדים ועכשיו סלסילות ריקות וערימות גרביים מגולגלות וממויינות.
ששמים לב , יש בחיים שלנו כל כך הרבה תנועה ושינוי.
חלק ממנו אנחנו בוחרים להביא
והחלק השני או למעשה הראשון,הוא זה של האינסוף,של המסתורין,האחד.

מתרגשת לגלות אותו גם בימים פשוטים,בלי דרמות גדולות, דרך ערימת כביסה ונסיכה נרדמת.

תלונות

19---11למה זה ככה?
למה לא עשו ...?
שוב פעם ?

לפעמים תלונות מגיעות באמת ממקום שרוצה טוב, רוצה שינוי חיובי, רוצה להביא ברכה.
אבל התנועה, היא תנועה שבאה מחסר.
שרואה את ה״לא״
ולא מניעה את המציאות לקראת ה״כן״.
פשוט, כי הפנס מופנה אל הריק,
ואל המחשבה של חסר.

להזיז את הפנס, לראות מה כבר נמצא ולהמשיך לשאוף להביא עוד ברכה.

להתבונן באמת. בלי שיפוט

19---8היום בדרך לעבודה,חשבתי על אחת הנשים שאני מנוהלת על ידיה בתפקיד שלי,שמתי לב שבאופן מיידי עולות בי טענות ומחשבות שיפוטיות כלפיה.
במחשבות אני כועסת על התנהלות לא תקינה או מתחשבת שלה, ומרגישה מאוד צודקת ומתקרבנת.
או...זמן להתעורר. אמרתי לעצמי.

אם אני אתבונן בה בלי שיפוטיות מה אני אראה?
אז ראיתי קודם כל שהיא יפה,שיש בה עדינות, שאכפת לה וגם - שהיא מאוד מפוחדת ומתנהלת פעמים רבות ע"י פחד במקום ע"י החלטות מדויקות.
לקחתי על עצמי להפסיק לשפוט אותה כמו שהייתי מורגלת עד עכשיו ולנסות לראות אותה. ככה.
אישה טובה,שמתבלבלת ומאמינה לפחד.

באופן לא צפוי היא קפצה לביקור.
שיתפתי אותה בעבודה שלי,במה שעשיתי ובמה שאני מתכננת עוד לעשות.
וראיתי תדר שמשתנה.
היא הייתה מלאת תשבחות כלפי ואני חשתי אפילו חיבה כלפיה.
רק לצאת מהתפקיד שלפעמים אנחנו מאמצים לעצמינו וכבר הברכה נכנסת.
אז נכון שיש גם לראות מה המשקל שאני נותנת למשוב חיצוני ועד כמה הוא משפיע עלי,
אבל עדיין החוץ תמיד משקף את המחשבה הפנימית שלי.
כך שזה יפה לראות איך שינוי קטן מבפנים מקרין החוצה ויוצר מציאות אחרת , נעימה יותר.

בתמונה- ילדה קטנה שמציירת בלי שום מחשבה שיפוטית על עצמה או על הציור - הנאה צרופה.

לקבל המלוכה וההנהגה

18---1"ולפעמים חושב אדם בעצמו, שיש לו רחמנות על העולם ורוצה בהנהגתו, ובאמת זהו הרודף אחר כבוד ותולה רדיפתו ברחמנות, ובאמת הוא רחוק מרחמנות הזה כי כל זמן שאין לאדם אמונה בשלמות שאין שלמות אחריו, בוודאי אין לו לקבל המלוכה וההנהגה...אפילו מי שיש לו אמונה גדולה, עד שיפשפש את עצמו, שלא ישאר אצלו אמונות שאין צריך להאמין, כגון דרכי האמורי הנ'ל, ושיהיה תמים עם ה' אלוקיו, אז הרחמנות באמת, ולו ראוי להנהיג."
רבי נחמן, ליקוטי מוהר'ן יח', ג'.

שנדע תום לב ותמימות וטוהר
שנראה את הבלבול ואת ההיתלות במטעה ובמתעתע
שלא נבקש לעבוד את עצמנו ואת צרכנו
שנשרת עד אבדן חושים
שרות ,שילמד אותנו
מהי נשמתנו
באמת.

סופה

17---2הקרה הגדולה כמעט מאחורינו
והלב חם,
מה הסופה מחוללת בנו, שיוצאים מהשגרה, שהדברים הכי מוכרים ובסיסיים פתאום אינם.
חשמל, חימום, תקשורת.
מה אני מגלה על עצמי מחדש שאמצעי החיים הרגילים, חדלים להיות בטוחים וזמינים.

תרקדי . הכל מתחבר

לפני מספר שעות מצאתי את עצמי מבשלת גולש בקר .
חבילת בשר במקפיא דברה את עצמה.
תוך כדי ערבוב, עלתה מולי רשימה מוזרה
גולש בשביל הבן והבעל – די בלהזכר בחיוך הכחול של הבן כדי להמשיך במרץ.
נזיד עדשים עבור הבת שטרם הכריזה, אך עושה צעדים נמרצים לכיוון הטבעונות
ואיך אפשר בלי ...? בלי "מרק העוף של סבתא "
שהנכדים שלי מריחים מרחוק ומגיעים כמסוממים.
הסתכלתי על הרשימה המוזרה המאגדת את כולם וחייכתי.
זה לא תמיד קורה לי ככה שתחושת שמחה שקטה כובשת אותי.
השתעשעתי מאוד, אולי גם עוגת תפוזים מקמח מלא?
זה בא לי אחרי שעות של קריאה עם פפה ג'י וקרישנמורטי.
קול פשוט ורגוע כמו אמר לי "את רואה זה מתחבר..."
" תרקוד ריקוד טבעי , כמו שהעננים רוקדים לפני ההר. מה הטעם בריקוד העננים לפני ההר שאיננו זז?
אז הענן מקבל צורת גשם ...
רקדן טוב איננו מתאמץ,
וכל צעד שלו נעשה בתיאום : שלמות!
פשוט דע את עצמך, ולך בחופשיות
וללא מאמץ על פני כדור הארץ."
{האמת ישנה- פפה ג'י }

רב מאד הנסתר על הגלוי

רב מאוד הנסתר על הגלויהתרגלנו, לפחות אני כך, לחפש מידע ועוד מידע
אך לשווא.
רב מאוד הנסתר על הגלוי, והמסתורי מושל בכיפה,
וכשאנחנו מוצפים בפרטים
כי ביקשנו כל כך "לראות"...
מן הסתם, חלקם הגדול נשטף ומוטמע אל תוך
המגירות המוכרות המסומנות מזמן,
דוהות חזרה אל המסתורי המבקש להתפענח...

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק