אמת

יש אמת?

26---20היא ישבה מולי, חכמה, חדה, אמיצה, ישירה ונוכחת
ושאלה אם אני באמת מאמינה
שיש אמת.

אמרתי שתלוי מי השואל ומה הוא רוצה לדעת.

אם השואלת מפחדת, שהקרקע נשמטת מתחת לרגליה
אם השואל כואב את הפירוק של חייו, כפי שהבין אותם עד כה
והוא או היא מחפשים משהו שיבטיח להם
שלא יכאב
ושידעו תמיד לקחת את השבילים הנכונים-
אין אמת.
לא כזו אמת.

אבל אם השואל מבקש לדעת את העולם בלי הסיפור
אם השואלת כמהה לראות את טבעם של הדברים
בלי התוספות שיצרנו
אלא כפי שהם במקורם
אז יש אמת.

טבעם של הדברים קיים
הם רוטטים באנרגיה ייחודית להם
ומקבלים את חייהם מן המקור האחד.

כשאנחנו ניגשים בתום לב
ומבקשים לדעת אותם
הם מתגלים לנו
בשיא יופיים ובפשטותם.

השואל והאמת

25---9היא ישבה מולי, חכמה, חדה, אמיצה, ישירה ונוכחת
ושאלה אם אני באמת מאמינה
שיש אמת.

אמרתי שתלוי מי השואל ומה הוא רוצה לדעת.

אם השואלת מפחדת, שהקרקע נשמטת מתחת לרגליה
אם השואל כואב את הפירוק של חייו, כפי שהבין אותם עד כה
והוא או היא מחפשים משהו שיבטיח להם
שלא יכאב
ושידעו תמיד לקחת את השבילים הנכונים-
אין אמת.
לא כזו אמת.

אבל אם השואל מבקש לדעת את העולם בלי הסיפור
אם השואלת כמהה לראות את טבעם של הדברים
בלי התוספות שיצרנו
אלא כפי שהם במקורם
אז יש אמת.

טבעם של הדברים קיים
הם רוטטים באנרגיה ייחודית להם
ומקבלים את חייהם מן המקור האחד.

כשאנחנו ניגשים בתום לב
ומבקשים לדעת אותם
הם מתגלים לנו
בשיא יופיים ובפשטותם.

אני כאן אתכם
ואתם מוזמנים להתאמן, לשאול ולחקור יחד

האש שבי שמדברת

25---6היא אמרה שבזמן האחרון אני קרבית.
עם אש של מלחמה.
בדרך כלל, כך היא אמרה, אני לא.
בדרך כלל על פיה, אני עם יותר רוך ושקט.
הסתכלתי.
אני תמיד מסתכלת כשהיא מדברת, מראה, מצביעה.

נדמה לי שזו האש שבי שמדברת.
לא אש הכעס
לא זו שרוצה כאן ועכשיו לקבל מענה
או להשיג את מה שרוצה

נדמה לי שזו האש שנולדתי איתה
שמדברת מגרוני.
זו שרואה
שמסתכלת בישירות
שמוכיחה לפעמים
את עצמי או את האחר.

נדמה לי שזו האש המאכלת
שלא שורפת את מה שאמיתי
אבל מקשה,
ממש מקשה
על מה שמזויף
או בא במקום זה שהוא אמת,
להתקיים .

נדמה לי
שזו האש שאומרת אמת
ומראה את הדברים כפי שהם
גם כשמכאיב
והורס.

נדמה לי
שזו האש שקוראת
לנשמה
ולא
מתפשרת.

אבל אני יודעת
שאפשר להתבלבל
בין שתיהן
בקלות.

העצמה שבלעמוד נוכח האמת

העצמה שיש בלעמוד מול האמת נכוחה היא אדירה ומרטיטה.
מול מה שאני רואה ומה שאני מרגישה.
מול מה שהוא ככה עכשיו.
אנחנו מבלים המון המון זמן בלהשוות את עצמנו לאחרים כדי לבדוק אם אנחנו בסדר, בלהשוות את עצמנו לתמונות שהיו לנו בראש ובנסיון להתאים את עצמנו לספק את הפחד של האחר, גם של האהוב.
הפשטות והיופי שמראים את עצמם כשאנחנו אומרים אמת ...אין שני להם.
כי זה חי ובעכשיו ומשם זורמים החיים.
דרך מי שאני עכשיו ואייך שאני עכשיו.

מי העושה? אמונה

24---8כשאנחנו רואים אמת, היא פותחת מיימד חדש, גומרת את הישן ומעמידה, לא אחת, בפני אדמת בור. לא הלכנו שם לפני כן. לא היינו שם קודם.
כמעט מיד עולה השאלה מה לעשות
זו שאלה תובענית. טובענית.
כמו שוט.
מה לעשות
מה לעשות
מה לעשות.

אני מציעה במקומה שאלה אחרת.
מי העושה?

השאלה "מי העושה?" היא שאלה הרבה יותר מדויקת.
אם אני הישנה עונה על השאלה, היא לוקחת אותי חזרה לעבר.
אם אני מן העבר עונה על השאלה, מה שאקבל הוא העתק של העבר. העתק של מה שקרה ושל אייך שהגבתי ושל מה שקרה אחר כך.
אבל קיימת עוד אפשרות
זוהי האפשרות של תשובה מן המקום שמעבר למוכר
אותו מקום שאינו החלק בתוכנו שאנחנו רגילים לפנות אליו ולעשות בו שימוש
לא אותו המנגנון
כי אנחנו איננו מכניזם.
אנחנו לא מכשיר
ולא כלב בניסוי של פאבלוב

כך שאם נסיט את המבט קצת החוצה, אל מחוץ למקום המואר בזרקור תשומת לבנו, מה שנראה מפעים.
זה עדיין אנחנו , אבל החלק הלא מוכר. הלא ידוע. זה שלא עשינו בו עדיין שימוש.
שם יושבות אינסוף אפשרויות, שמחכות שנשים אליהן לב.
בדוק.

אם נסיט את תשומת לבנו לאזור הזה, העושה הוא אני חדש. רחב יותר. שופע יותר. לפעמים לגמרי אחר.
וכך, מה שנראה היה קודם מוכר ומוגדר כל כך, משנה את מהותו. מחובר למימד אחר וחדש, ופותח שדות שלמים של אפשרויות, שהיו קודם לכן נסתרות מן העין.
זהו ההבדל בין לחדש לבין להיות חדש.
כל מה שנובע מן העושה החדש הזה, הוא חדש ומחדש.
כל השדה הותמר.
כמו המעבר מגולם לפרפר
זו אותה חיה, אותה מהות. אבל האפשרויות! אין מה להשוות. עולם אחר. שמים וארץ.
קשה מאד לעשות שהגולם יבין שהוא יהיה פרפר.
אולי אפילו בלתי אפשרי
אבל כשאתה פרפר, הגולם מרגיש את זה ואיכשהו, בתוכו, זה נראה לו מוכר. הוא יודע שיש לו את זה. איכשהו. בצורה מוזרה.

הלוואי ונזהה את היופי

20---7הלוואי שנדע לראות מעבר לשייכויות
שנדע לאהוב מעבר לעמדות
לסלוח על כאב שנגרם או דרך שגרמה סבל
ושנודה על אפשרויות רחבות שנפתחו
גם אם לא תמיד הן אלה שהיינו בוחרים בהן.
הלוואי ונזהה את היופי שבאמירת אמת
גם אם איננה האמת שלי או לפחות לא תמיד
והלוואי שנדע להוקיר את מי שיצר שבילים
במקום שכולם אמרו שאי אפשר.
כי לדעת לעשות את זה
מזכיר לנו שאנחנו אנשים חופשיים
ומוציא את הטוב והיופי שבנו.

היום הלכה לעולמה שולמית אלוני.
תודה מעומק הלב על שהייתה.
יהי זיכרה ברוך ומברך.

כמה טוב שאני חושבת שעוד ימשיך להגיע לי. שיחה על אלוהים

היום היה לי רגע של פחד שהתקרבתי להקשיב לו,
הוא אמר כל מיני דברים - כמו שאם טוב אז זה בטח ייגמר וכמה טוב כבר יכול לבוא וכמה אני חושבת שעוד ימשיך להגיע לי טוב? והזכרתי לי כמה טוב גם אני עושה בעולם והשד הזה (שמוצאו פולניה) חישב ומצא שאשראי הטוב שלי עומד להסתיים בקרוב, לפי הסטטיסטיקה האחרונה שהפסיק לעדכן לקראת סוף שנות השמונים. כנראה. אך כדאי שאזהר.
תפסתי אותו ולא נתתי לו לברוח
כמו שעושים לפולנים - הצעתי תה ועוגה - והוא נשאר
כשהיה מפוטם בסוכר סחטתי ממנו וידוי - במה אתה מאמין? והוא סיפר - שאני צריכה לעשות משהו כדי להיות ראויה.
ברגע שהאמונה הזו נאמרה היא הפכה למחשבה, והתפוגגה כמו בועת סבון שזמנה עבר
וראיתי - אלוהים שלי לא צריכים שאעשה או אהיה דבר כדי להיות איתי.
זה לא אלוהים, זה רעיון
רעיון מאד רחוק מאלוהים שאני מכירה
תודה לאל

לדעת את האמת

לדעת את האמתככל שננסה לדעת את האמת על משהו,
אם הוא קרה ואייך, מה היה שם בדיוק ומי עשה מה,
ככל שנקפיד על הפרטים ונחשוב שזה חיוני שנגלה,
כי שם יושב קוד שאם נפצח אותו חיינו ישתנו,
נגלה שזה לגמרי בלתי אפשרי.
שאנחנו לעולם לא יכולים לדעת מה בדיוק קרה
ויותר מזה
שאנחנו לא באמת יכולים לדעת
מה באמת קורה.

הזיכרון הבוגד
העיניים שרואות חלקית
המיינד המתעתע
המוח שלא קולט את הלא מוכר
הסתרה
בושה
אשמה
אי הבנה
אי ידיעה.

הרגע הזה שבו נפסיק להילחם באי היכולת לדעת
ונוותר על סוג הביטחון הזה
שנדמה לנו שנשיג אם נפצח את הקוד
ונשיג את כל הפרטים וההוכחות,
הוא רגע קסום.
כי זה בדיוק הרגע
שבו אני מבינה שהגן הזה נעול
ואפשר לנוח.
אי אפשר להיכנס לשם.

מתוך המנוחה הזו
והשקט שמיד משתרר
אני שמה לב
לעובדה שאני מפתח
לכל מה שבעצם רציתי
מאז ומתמיד.
ריקוד חפשי שמחבק את החיים
שימחה על העכשיו
להיות אהבה
ובקשה גדולה להיות ולראות
פותחים לב סגור
ויוצרים את הריקוד של החיים.

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק