ילדים

המימד האמיתי

המימד האמיתימה שמעביר אותנו בין המימדים הוא המיינד. ואנחנו בעצם ,לא ממש עוברים. אנחנו מתיקים את תשומת הלב. המימד האמיתי והיחיד הוא זה של האור. זה לא אומר "טוב", זה אומר רטט של אור על כל התכונות שלו (כשמשהו שהוא אור מתקרב למשהו אחר הוא מאיר אותו או עליו. כשמשהו מנסה להחשיך אור הוא לא יכול. חשמל כן. אור לא. וכו').
כשעולות מחשבות שלמדנו להאמין להן, אנחנו חושבים שמה שהן אומרות זו האמת. למעשה, לא. למעשה, הן מציירות פסל ומסכה.
לכן, אנחנו אף פעם לא עוזבים את המימד האמיתי. אנחנו לא יכולים לעשות זאת גם אם נרצה.

אייך יראו החיים שלנו, אם באמת נדע את זה ונסמוך על זה?

בנוגע לילדים ולקושי שלהם בחברה או בכלל, עם אנשים נוספים:
כשילדים וגם אנחנו כועסים, קשה לנו יותר להתבונן, כי אנחנו מאד מאמינים ברגע ההוא למחשבה והיא לוקחת אותנו לסיבוב. לכן, לשאול ילד כשהוא כועס מה הוא מרגיש ומה המחשבה שגורמת לו להרגיש כך יכול לזכות באי שיתוף פעולה
אפשר לעשות שני דברים שמזכירים:
לראות את השמחה שכן היתה במשך היום ולשים אליה לב. היא מחדשת. לראות את האהבה שכן היתה, ולהתעכב עליה. גם אם הוא מתעצבן, שאלה עקבית עושה את העבודה והמבט עובר בחזרה לזרימה. לנהר.
ואפשר גם לשאול: אם לא היית בטוח כל כך שהם לא רוצים להיות איתך, אם היית חושב שאולי הם פשוט לא יודעים כמה טוב יהיה להם אם הם יהיו איתך, מה היית עושה?
השאלות האלה מכוונות מעבר למחשבה וככה אנחנו נזכרים.

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק