אינטימיות

8-5הרגשתי שאני לא בפוקוס. בדרך כלל אני מאד יעילה. ברור לי מה ואייך ובשקט אני כמו שטה בהכנות, בבישול, בעריכת השולחן, במתנות ובברכות.
הפעם כאילו מישהו שם אותי בהילוך איטי. עשיתי ושהיתי. נמשכתי למקום אחר. זה לא בדיוק שלא רציתי. זה היה יותר כמו לא באמת לרצות ואולי לרצות משהו אחר.
בשלב מסוים, בצהריים המאוחרים, דאגתי קצת. שלא יהיה מוכן. שלא אגיע למקום המיועד בצורה שאותה רציתי.

חייכתי וחשבתי לעצמי שמעניין מה יהיה עכשיו. הבנות שלי הופיעו ובלי מילים של גיוס עצמי או הוראות התחלנו לרקוד יחד, כל אחת בתנועה שלה, כל אחת באה מן השניה ופותחת לה את השער לריקוד שלה, שהיגיע זמנו.

ברגע מסוים מצאתי את עצמי בגינה שוטפת את השולחן והכיסאות שעוד רגע נכניס פנימה, נרטבת כולי בדיוק כמו שאני אוהבת ורואה את הכל מבריק אלי. והשמש. עוטפת אותי לגמרי.

בעצם החג התחיל אז. חגגתי והכל חג איתי.
אז גם נזכרתי שבעצם כבר הכל עשוי ויכולתי להישכב על הדשא ולתת לבוץ ללטף.
את הברכות כתבתי בישיבה מזרחית על השטיח, כי השולחן כבר היה עמוס. אלוהים ואני כותבים.
האוכל היה נפלא, כולם הביאו את המיטב, השפע שימח את העומקים ובסבב שעשינו אחרי המנה הראשונה, כל אחד אמר בפשטות ישירה מה היה נפלא בשנה הזו ומה עומד להיות נפלא בשנה הבאה. אני אפילו לא הנחיתי את הסבב. הוא קרה מעצמו.

אינטימיות, המקצב הטבעי של עכשיו.

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק