אינטימיות

על קרבה ואינטימיות

על קרבה ואינטימיותהתקשרתי לדבר אתה היום, אחרי חודשיים מאז נגמר בינינו הקשר. זה היה קשר עסקי פשוט לכאורה, התקשרות רגילה בין נותנת שירות ולקוחה...פניתי אליה לבקש שרות קטן .
והלב שלי צהל כששמעתי את קולה
אני מודה שהפתעתי את עצמי ! בלתי צפוי.
התרחבות של שמחה פשטה בי, הרגשתי כל כך קרובה אליה עד שחודשיים שחלפו התמוססו הצטמקו לאפס

קרבה מוכרת , תנועה בתוך מים טריטוריאליים שלי
נתנה לי להרגיש אתה כמו חזרתי הביתה.

כך בתוך הדיבור המתרגש ומתגעגע התמוססה בתוכי עוד מחשבה עלובה שאבד עליה הקלח. כמו כותרת דלה שאנחנו ממציאים בניסיון לתת שמות לחיבורים של בני אדם.
מחשבות על התנתקות, עזיבה וסיום קרסו כמגדלי קלפים
כי קשר של קרבה ולו לשבריר שנייה הוא קרבה קדושה.
והייתי שם מחייכת לעצמי, מתענגת על היש העצום שפרץ .

נשפך לעיניי אור על קשרים אחרים.
לפעמים אנחנו פוגשים משהו באקראי
ומשהו נוצר, כמו זרע של קרבה שנטמן,
ואנחנו אפילו לא שמים לב כשזה קורה ...ואז קורה שנזכרים.
מתעוררים ונזכרים שאנחנו מכירים כמו מזמן
שקרבה בין אנשים, היא קרבה מבורכת
גם אם היא באה בחטף וגם כשהיא מתמשכת.

מצאתי את עצמי נזכרת, מרגישה עמוק בלב
שקשרים הם אולי מפגש נשמתי,
אקראי ככל שיראה, חד-פעמי , כאילו בדרך אגב,
אפילו קצר וחולף כמו מבט חטוף
תמיד קורה! יש חיבור!

אני מבקשת מעצמי לשים לב
עפעוף מאשר , הבזק של אור
הבזק של אנרגיה שאני נחשפת אליו
לנצור אותו בתוכי.

מבקשת להיזכר אפילו בהתנקשות,
בצומת, בהצטלבות מטרידה ומיותרת.
חלק בי ידע שהוא שם - אותו הבזק המקשר כמו בין ממדים, העולמות ומסעות.
הוא קיים כמו חיבור עמוק ומסתורי ללא פשר
ללא פענוח, בא מהמסתורין וחוזר אליו
מחייה, מעורר ומרווה.
וכשאני נזכרת בזה, זה עושה לי טוב, קרוב נעים ואינטימי .

אינטימיות

8-5הרגשתי שאני לא בפוקוס. בדרך כלל אני מאד יעילה. ברור לי מה ואייך ובשקט אני כמו שטה בהכנות, בבישול, בעריכת השולחן, במתנות ובברכות.
הפעם כאילו מישהו שם אותי בהילוך איטי. עשיתי ושהיתי. נמשכתי למקום אחר. זה לא בדיוק שלא רציתי. זה היה יותר כמו לא באמת לרצות ואולי לרצות משהו אחר.
בשלב מסוים, בצהריים המאוחרים, דאגתי קצת. שלא יהיה מוכן. שלא אגיע למקום המיועד בצורה שאותה רציתי.

חייכתי וחשבתי לעצמי שמעניין מה יהיה עכשיו. הבנות שלי הופיעו ובלי מילים של גיוס עצמי או הוראות התחלנו לרקוד יחד, כל אחת בתנועה שלה, כל אחת באה מן השניה ופותחת לה את השער לריקוד שלה, שהיגיע זמנו.

ברגע מסוים מצאתי את עצמי בגינה שוטפת את השולחן והכיסאות שעוד רגע נכניס פנימה, נרטבת כולי בדיוק כמו שאני אוהבת ורואה את הכל מבריק אלי. והשמש. עוטפת אותי לגמרי.

בעצם החג התחיל אז. חגגתי והכל חג איתי.
אז גם נזכרתי שבעצם כבר הכל עשוי ויכולתי להישכב על הדשא ולתת לבוץ ללטף.
את הברכות כתבתי בישיבה מזרחית על השטיח, כי השולחן כבר היה עמוס. אלוהים ואני כותבים.
האוכל היה נפלא, כולם הביאו את המיטב, השפע שימח את העומקים ובסבב שעשינו אחרי המנה הראשונה, כל אחד אמר בפשטות ישירה מה היה נפלא בשנה הזו ומה עומד להיות נפלא בשנה הבאה. אני אפילו לא הנחיתי את הסבב. הוא קרה מעצמו.

אינטימיות, המקצב הטבעי של עכשיו.

אינטימיות

אינטימיותאני מסתכלת עליה ומדברת איתה ולא מבינה למה הבכי חונק אותי וההתרגשות מציפה ומאיימת על המילים היומיומיות שלי.
אחר כך הבנתי
בלי דעת נתתי לה חלק באמת, ממש נתח מתוך הגוף שלי
ואני ממשיכה לתת בוקר בוקר כשאני שולחת את הילדה אליה
בלי דעת אבל עם המון כוונה טובה
חוט הזהב בין הטבור שלי ובין הבת שלי מתארך נמתח
וכל החלקים בתוכי שקשורים בביתי נמצאים עכשו גם אצלה
אינטמיות משונה
גדילה

על שקט ואינטימיות

8-2מיכל גדרון
מרגש אותי מאוד, מאוד. מכירה את השקט הזה, פעם הייתי משתגעת ממנו. לאט, לאט למדתי שיש דרכים אחרות לדבר. יש אנשים שפושט מדברים אחרת, בעומק אחר, ברובד אחר. למדתי להפסיק להתעקש, להרפות, לפתוח את הלב ולהקשיב לנשמה, היא מדברת בעיקר דרך העיניים, כל כך מדברת. וכשמצליחים להקשיב ככה, שומעים כל-כך הרבה יופי.

דרור חפר
השקט הוא נושא מדהים הוא בעצם הממזר הגדול.נוכחתי לדעת שלחוות אותו צריך להסתכל לו ישר בעניים לשמוע את הקולות הקטנים שלו ואז לפתוח את הלב ולקבל את כל מה שיש בו.אבל שימו לב הממזר הגדול גרם לי לא פעם לבקש שקט בגלל שחשבתי שזה מה שאני צריך אבל בעצם קיבלתי רעש גדול כמה פעמים אנחנו מבקשים שקט ממישהו שאנו כל כך אוהבים ואחר כך מתחרטים."הרעש" שהיה שם בא להאיר לנו לפתוח את העיניים ואת הלב. המתעתע הזה בא ללמד אותי מודעות עצמית לקולות לרעש...כך למדתי לשמוע את השקט

יהודית
שקט, שקט שאט לאט עם הזמן שלמדתי לנוע בו , להקשיב לו ולהרגיש טוב. שקט שלימד אותי שיש דברים שעוברים בינינו ללא מילים, ללא טלפונים, ללא מסרונים, אפילו ללא מגע . זה פשוט ככה , ואנחנו יודעים.

זמן אמת
אני אוהבת את שקט מהבית שלי כשאני רואה את השמש שוקעת , דממה, ואט אט החושך עוטף אותנו , לוחש, מתגעגע, ומבקש מקום לנוח ולהיות, ואז נהיים אחד. זה כל כך מרגיע.
היאם

על אינטימיות ושקט

על אינטימיות ושקטהשקט היה הורס. מפרק. מפחיד נורא.
עם מילים קשות הסתדרתי. ויכוחים וסתירות הייתי מצליחה להביא להבנות חדשות. תסכול וכאב הפכו לשער. אבל השקט היה הורס. מפרק את כל המבנים, סודק את כל הקשרים שהחזיקו הכל יחד, ויוצר ריק עמוק וחסר תיקווה שאתה הולךלאיבוד בו לתמיד.

התחננתי אליה שתדבר. ממש לא היה חשוב לי מה. רק שתדבר. שאדע שהיא שם . שאדע שאני בכיוון. שאדע שאני קיימת. שהיא חיה.
היינו הולכות שעות והיא לא היתה מוציאה מילה.
לא משום כוונה רעה,היא אמרה. היא לא היתה ברוגז. בדקתי.
פשוט מילים לא היו הקטע שלה היא הסבירה.
זו באמת לא היתה הדרך בשבילה לחוות את החיים וגם לא לאהוב.

ברגע מסוים, תוך כדי נסיונות נואשים וכושלים לשמוע את קולה ותסכול עמוק, האמנתי לה. ברגע נעלמו המרחק והריק שמעולם לא היו שם מלכתחילה.
היום היא צוחקת שאני מנצחת אותה בשקט. הוא פשוט מספיק לי. אני לא מאמינה יותר במרחקים ולא במחיצות.

אינטימיות

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק