נבואה

נבואה

כשאנחנו מבקשים לשמוע דברי נביאים, אני חושבת שמה שאנחנו באמת מבקשים זה לדעת את אלוהים ולשמוע את קולו. לראות את הנתיב שאלוהים מסמן לי ומזמין אותי להלך בו במלאות וללא ספקות.
כשאנחנו מבקשים נבואה, אני חושבת שאנחנו אומרים לעצמו, שאנחנו מאד מבולבלים ולכן מוטים ומוסחי דעת, ואנחנו מבקשים לשמוע משהו ששומע ורואה ישר, נקים, לא מעוות.
כשאנחנו שומעים שיהיו ימים שכולנו נתנבא ברחובות העיר, אני חושבת שמה שאלוהים אומר לנו הוא , שהוא בתוכנו, ושלא צריך כישורים מיוחדים כדי שזה יעבור דרכינו, כי בין כה לא אנחנו העושים אלא רק המעבירים. ויאללה ונו כבר.
כשאני קוראת את ספר איוב, אני בוכה. הצדיק, שלא עשה דבר מלבד לאהוב את אלוהיו ולשרת אותו בכל דרך, שקיים את המצוות כולן ובדק את עצמו בכל פעם שוב ושוב כדי לוודא שלא עבר עברה- הצדיק הזה סובל נורא. הוא סובל מעבר לכל דמיון. וכשבאים הידידים ומנסים להסביר את שקורה במונחים הגיוניים, עומד איוב על כך שלא פשע ולא חטא לתורה ומיד לאחר מכן הוא מניח את אצבעו על פיו ושותק. משהו, הוא יודע, אמור להתגלות. משהו אמור להתרחש. הוא לא מבין. הוא לא יודע. הוא לא אמור לראות. הוא נקרא להשתתף והוא עושה זאת בצורה היחידה שבה אדם יכול להיות שותפו של אלוהים. בדממה דקה ובהיענות מוחלטת. ואז, אומרים הספרים, יכול גם האלוהים להסתכל על עצמו ולדעת את עצמו. וכשאלוהים יודע את עצמו, העולם מתחייה. נבואה.

נבואה

נבואה היא היכולת לראות את הטבעי והאמיתי מבעד לתעתוע ולסיפור.

"תן לי את יבנה וחכמיה, אומר רבי יוחנן בן זכאי כשהוא עוזב את ירושלים העשנה ואת בית המקדש החרב בכאב עצום. זהו בדיוק הכאב שמחולל את המעבר מעולם שבו החומר נחשב כאמצעי לקיום הרוח אל עולם היודע שהרוח היא בכל והחומר מבטא אותה. זו בדיוק התנועה שמראה את קיום האל בכל ואת היעדרם של תנאים כלשהם להיותו המוחלט של האל. יוחנן בן זכאי לוקח את התורה על הכתף וברגע הזה הופך המקדש וקורבנותיו לתפילה. אחר כך עוברת הנהגת הסנהדרין ,המרכז הרוחני לגליל וכעבור כמה מאות שנים עם ספר התורה יוצאים האנשים לבבל, לגולה. זו היתה הבחירה ברוח. אמירת הכן המוחלט למקיים ולא לצורה ולאופן.

הר הבית, עבור אבא , שגדל כחילוני גמור, היה המקום שבו ראה בצורה חדה ושאינה משתמעת לשתי פנים, את החיבור הנצחי בין ישראליות לבין העם היהודי. בירושלים ידע שעבור יהודים, ישראליותם איננה יכולה להתנער מיהודיותם, ואם תעשה זאת, תישאר חסרה ובמידה רבה לא אמיתית. מעין נסיון לא להיות מה שאתה.
עבור אבא ירושלים והר הבית בליבה, היו השער לידיעה, שהעם היהודי על חלומותיו ותפילותיו, על כיסופיו ושאר רוחו הוא מקור ויסוד ליהודי המודרני במדינת ישראל ובתפוצות.
עבורי הר הבית הוא מקום אישי אינסופי שבו האדם יודע את האל מתוכו. כל אדם באשר הוא.
הר הבית הוא מקומו של האל, של המקום.
הוא מקום כל המקומות. יסוד היסודות. המספר שלפני האפס.
הר הבית הוא רגע ההכרה במקור. הכרה ב-אמת והפסקת הנסיון לברוח ממנה.
הר הבית עבורי, הוא המקום שמזמין אותי להפסיק להילחם בטבעי
והוא גם קולה של הנשמה האישית שלי ואולי של עם שלם שמדבר אלי, שיודע שמלחמה מביאה מלחמה, ושאבן השתייה לעולם קיימת ולעולם מחייה.

הר הבית היה המקום שבו כאב אבא כאב נורא, על המחיר ששולם בחייהם של רבים ויקרים כל כך, ושאל בצורה נוקבת האם באמת המחיר מוצדק.
וזהו המקום שבו כילדה כמעט נדרסתי למוות, על ידי ציבור נלהב, שקרא לאבא שלי מלך ישראל, בזמן שהוא היה מפקד שהוביל מלחמה שראה בה גם אז הכרח כואב.
הר הבית הוא המקום שדרכו הבנתי, שמה שנראה בעיני כשיא ההגשמה, כי כך חונכתי, היה בעצם סוף העולם וסבל כבד, לאנשים יקרים לי מאד, ומכך שבעצם אין מנצח באמת.
הר הבית הוא המקום המזמין להתפלל ללא תקנה ולאהוב חינם, משום ששם בדיוק למדנו מימי חורבן בתי המקדש, מה עושה שינאה.
עבורי זהו המקום שבו אתה זוכר שאלוהים אחד, ומכאן שכולם אחד ומכאן שכולם בניו ובנותיו והוא בכל.

הר הבית זה הקליק הזה שאני שומעת כשאני שם, במקום המדויק שבתוכי. בבית האמיתי. זה שבנוי מאבנים של אהבה, שמחה התרגשות וחמלה. משאת הנפש שלי היא שזה יהיה באמת בנין של כל אחד מאיתנו. שלי. כשאני אומרת הר הבית, זה משהו עמוק בתוכי, ספוג ועשוי מבפנים. זה כשאני רואה עוד חלק קטן שנספג ומוטמע בתוכי.
זה הר הבית בידיינו. הר הבית שבכולנו. קדושה שהיא אנחנו. "

מה זו נבואה?

נבואהפעמים אני חושב שנבואה, כמו להיות שאמאן - זה למתוח את עצמי, את כולי, כל חושי, כל מחשבותי, כל כשרונותי, וכל בלבוליי - כמו עור של תוף ולתת לעולם, לרוח לנגן על זה. לפעום ולהדהד.
אבל מה, גדלנו על זה, שצריך לפני זה לעבוד על עצמנו, להיטהר, להזדכך - המשפט הזה "אני עוד לא שם.." . מיד זה יוצר פער.
נראה לי שכשאנחנו משחררים את היוהרה הזו לרגע, ולא חושבים שאנחנו משהו - כמו שתוף לא חושב על עצמו "אני עור עבה מדי, אני לא מספיק מתוח וכו'.." אלא פשוט מהדהד את מה שפועם בו - ברגעים כאלו יכולה לעבור דרכנו נבואה. או יפה יותר לומר לנבוע דרכנו נבואה.

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק