הישן כבר נגמר

משתפים

18---6באים ומשתפים.

להסתכל בעיניים ולהקשיב ללב הפועם.
הבזקים של התגלות
מצועפים בווילונות של ערפל
באים ומשתפים.

"רוצה להפסיק לקחת ללב כל דבר ולתקן את כולם"
"My life is a mess" "
"רוצה להביא ילד, אני כבר בת 38. "
"אני הומו וההורים שלי עוד לא יודעים."
"אני רוצה לאהוב את עצמי כמו פעם גם אם עכשיו אני בטיפולי פוריות כי הזקיקים שלי קטנים מדי"
"רוצה לעזוב את העבודה שלי ולא מצליח. "
"אין לי כישורים למצוא בחורה שמתאימה לי"
"אני רוצה להיות רגוע, לא להיסחף לריבים כי אז אני מתפוצץ ולא יודע אחר כך איך להפסיק את הריב "
"גם אם הייתי רוצה לתת לאחרים מעצמי בלי להתחשבן אני אפילו לא יודעת איך עושים את זה"
"לחיים שלי אין משמעות , אני פוטנציאל מבוזבז"
"אני מפחדת שהסרטן יחזור"
"היא בוגדת בי "
"שום דבר לא מצליח לי"
"רוצה, כן אני רוצה להתאהב גם עכשיו בגיל 70 "
"לאף אחד לא אכפת ממני"

קולות מילים משפטים...יוצאים, יוצאים מהפיות.
מקשיבים, משתתקים, שותקים
שקט
המשפטים מהדהדים, דועכים.
נושמים, נושמים עמוק, עמוק שמרמז "זהו, אמרתי את זה !"

הנשימה חוזרת להיות סדירה.
כתפיים נושרות רפויות .
עיניים רכות נוצצות.

עדים, אנחנו עדים
מתעוררים ומתנערים אל משהו, שאנחנו אולי לא מבינים, אבל זה כבר לא חשוב.
משהו שהוא מעבר למילים מכאיבות.
מעבר למחשבות מעציבות.

מעבר לצלם או תמונה שניסינו להתכווץ לתוכם.

אנחנו פשוט מעבר לכל אלה.

נושמים ויודעים משהו אחר.
יודעים , זה בסדר
אנחנו עדות חיה לעצמנו.

הישן כבר נגמר

על החדש, על האמת, למעשה אי אפשר לדבר. כי האמת היא אור ותנועה של אהבה וכל דבר שינסה להגדיר אותם או לאפיין אותם, יחטא לאמת, יאבד יופי, יהפוך חכמה חיה למאובנת.
לכן, בעצם אי אפשר לדבר על החדש. אפשר לומר מה הוא לא ולשיר עליו קצת.
על ידי ציון מה שכבר לא, על ידי עמידה על מה שכבר ישן ונגמר, אנחנו כמו מורידים חלקי אבן וחושפים פיסה אחר פיסה את הפסל שנחבא בתוכה. החדש מתגלה כשאנחנו מכירים בישן, בסתמיותו ובחוסר הצורך שבו .
תם ונשלם הן זוג מילים אהוב עלי במיוחד.
הן תמיד מברכות על החדש בקול רם יותר, מאשר קולותיהם של הסדקים וההתרסקות של הישן שנגמר.

הישן כבר נגמר

הישן נגמר. זהו. אין טעם להחזיק בו.
הוא לא נגמר כי גמרנו אותו. הוא נגמר כי התעוררנו ממנו וראינו את חדלונו. הוא ריק וחסר תקווה וכך היה מאז ומתמיד. כך יהיה תמיד עם פרי המצאתו של האדם. זמניות, שבריריות וסופיות הם שיאפיינו אותו. פעם לא ידענו. היום אנחנו יודעים.
שליטה, מאבק, כוח, התנגדות, מלחמה, מניעה, הרתעה, הפחדה, מיגור וחיסול לא עבדו מעולם. הם הביאו עוד פחד, עוד כאב ועוד מלחמה. הם הפכו אותנו למה שאיננו רוצים להיות ולמה שאנחנו יודעים שהוא לא מי שאנחנו באמת.
הישן נגמר.
זה לא אומר שאין עדיין קולות רבים שמדברים אותו. שמסבירים אותו. שמפחידים ושאומרים שאין לנו ברירה אלא לחיות אותו. שנתלים בו.
אבל בכל זאת. הישן נגמר. ברור שהוא לא עובד. אלו שעדיין נאחזים עושים זאת, משום שאינם מכירים דבר מה חדש. הם לא יודעים שיש משהו אחר. פעמים רבות הם לא יודעים שיכול להיות . הם אוחזים משום שהם מאמינים שמה שהם רואים ומה שהם תופסים בחושיהם, הוא מה שבאמת קיים. והם חושבים שכל השאר איננו.
(מתוך זמן אמת- קול קורא).

ריק בהריון

זה מרגיש כמו טיפה שעומדת ליפול.
כמו משהו שעוד רגע בוקע.
כמו רעד מבשר בשורה.

כשהישן כבר נגמר, כשהמחשבות שהחזיקו את הצורות והתנועות שאפיינו אותנו בעבר כבר נטולות כוח, הדבר המדויק הוא להיות מאד בשקט.
כל הבנה ודרך, כל תבנית וכל תפישה שנגמרות, משאירות אחריהן חלל פנוי שיכול להראות את המבקש להיראות.
ריק בהריון.

זהו זמן שבו אני חשה סוג של יראה.
זה איננו פחד אלא תחושה חזקה של הקדושה והחסד שעכשיו, כשהרעש הטבעי שקט, אפשר לראות אותם ברור כל כך ,עד כדי חדות כואבת.
כואבת מיופי.

ואז, בדממה דקה, מתגלה הידיעה החדשה,
מונחת שם.
מחכה שנשים לב.

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק