לנשום

לפני כמה ימים לבן שלי היה מבחן במתמטיקה,
הוא הגיע למבחן מאוד לחוץ
ובמחשבה שהוא חייב להצליח.
ברגע שראה את המבחן הוא נתקף ב"בלק אאוט" ולא הצליח לפתור אף שאלה. הוא כל כך נבהל שזה מה שקורה לו
וכמובן שהתנגד "אין מצב שזה קורה לי" ועוד כל מיני כאלה...
כתוצאה מזה הוא התחיל להרגיש רע וכמעט התעלף.
את המבחן הוא לא עשה
והמשיך להאשים את עצמו על מה שקרה לו
ולהגיד כמה הוא מתבייש.
הוא אמר לי: "אמא משהו לא בסדר איתי, חייבים לטפל בזה".
וכמה חברים טובים גם אמרו לו שאולי זה היה התקף חרדה.
התוצאה היתה מיגרנה קשה במשך יומיים.

ברגע הראשון, כמובן שנבהלתי.
לקח לי כמה רגעים
ואז היה לי ברור שבשלב הראשון כדאי שאברר עם עצמי מה קורה לי עכשיו?
לשים לב שאני מאוד מפחדת כרגע ואולי גם באמת מאמינה שיש פה בעיה.
בשלב הבא יכולתי להזכיר לעצמי ולו שאין פה באמת בעיה.
אלא פחד גדול,
ולאחר מכן בהלה גדולה מהפחד
ואז התנגדות לפחד ולבהלה.
על אלה, יושב נסיון להמנע מלחוות את החוויה הקשה,
מה שכמובן רק מגביר אותה.
ומוביל להרגשה רעה, אשמה ובושה, שיפוט.

לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו במצוקה -

אם רק נזכור:
לעצור,
לנשום,
להתמסר,
להרגע,
לסמוך,
לוותר,
לשאול את עצמי - מה אני מרגישה עכשיו?
אם רק נסכים להרגיש
להרפות במקום להתנגד,
להכנע במקום לתבוע.
לשים לב לחלק המאשים, השופט, המתבייש.
להיות יותר עדינים ורכים עם עצמנו,
להגיד לעצמנו ככה אני עכשיו
וכל מה שיש לי כרגע זה אותי.
בלי מאבק, בלי מלחמה
נוכל להרגע.
נוכל לאפשר לגל לחזור לאוקיינוס במקום להפוך לסערה.
נאפשר לעצמנו מרחב,
בחירה
וחופש.

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק