היא

19---9היא ישבה בבית הקפה מכווצת שפתיים ועצובה
שמחנו להיפגש אחרי תקופה ארוכה שלא ראינו זו את זו .
דברה על זקנה , הלסת שמוטה איפור על הפנים.
הצוואר חרוש הקמטים הסתתר מאחורי צעיף לבן.

היא מספרת על קשר אחרון שנגמר
כי הרגישה שלא אהבה כמו שרצתה.
החברות אומרות לה "את מחליפה גברים כמו גרביים"
ואני שיודעת את ליבה האוהב.
אני מעריצה אותה כל פעם מחדש על אומץ ליבה להיזרק אל החיים פעם אחר פעם בעצמה חדשה.

היא מפשפשת בפרטי הסיפור , כועסת על עצמה, מתביישת שופטת
קשה, קשה לה לבטא את אותה מחשבה "מכשילה"
קשה, קשה לה להגיד "זה הפחד שתופש אותי "
"הפחד להישאר לבד בשישי שבת"
אבל קול אחר יוצא כמו צווחה "כן כן זה הפחד! "
כל הניסיונות לגמד את הפחד ולהכניס אותו למילה קלילה וקטנה
מתרסקים מול התנועה הטבעית שפורצת ממנה .
היא מדברת אמת הפשוטה שהלב שלה ידע כל הזמן.
שאין תחליף לאהבה שבאה מן המלא והשלם.

אני מסתכלת בה ודמעות זולגות מעיניי ,
רגע של קדושה , אישה פוגשת את נשמתה .
כשהיא קולטת שלעולם לא תוכל להאכיל את הפחד עד שישבע.

היא נושמת לרווחה.
אני רואה צבע עולה בלחייה , חיוך קטן של מבוכה..

היא תמשיך להגיד כן לחיים
גם בגיל 70 ויותר, היא תקפוץ ראש לתוך המים החיים.

לוויתי אותה לרכבת, בדרך אמרתי לה שהיא תמיד על הפסים נוסעת מתמידה .

אוהבת אהבה ואהובה

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק