מפגש עם הפחדים הבסיסיים והקיומיים שלנו

מחשבה:

אני מפחדת כשאני רואה שאני לא מצליחה לאהוב ולא מרגישה אהובה, זה משאיר אותי כואבת, סובלת, מאוכזבת ולא ראויה. כל זה קורה בגללי, באשמתי ולכן אני נענשת.
זה אומר עליי שאני לא ממצה את החיים, לא מסופקת, ממורמרת ובתחושה של "אין טעם" , אין משמעות.

מה אני רואה:

כשאנחנו פוגשים פחד עמוק, בסיסי וקיומי, הוא נולד מתוכנו.
אין לו קשר לאירועים או למצבים חיצוניים. לכן שווה להסתכל על הפחד ולראות אותו נולד כל פעם מחדש (לראות איך אני יולדת אותו). להסכים להתקרב בעדינות, להיות בחוסר אונים מוחלט מולו, לא להאבק, לא לנסות להתגבר, לפגוש אותו פנים מול פנים, לתת לו לטלטל אותנו, להרגיש אותו חזק, לבכות אותו.
רק כך נוכל לתת לו לאט, לאט להיגמר.
במקום בו לא קורה מה שאני רוצה, או קורה מה שאני הכי לא רוצה,
אם נסכים לעמוד מספיק זמן בשקט, נראה שיש תנועה, שיש אהבה.
נראה שהרוח יותר חזקה מהפחד.
רק כך נוכל למצוא את השקט האמיתי.
רק כך נוכל לראות שאין אפשרות של נאהב או נרגיש אהובים כי אנחנו אהבה, זה הטבע שלנו.
אבל האהבה תקבל מימד אחר.
יותר גדול מהמושגים שיש לנו בראש לגביה.

ולגבי "אין טעם, אין משמעות" - זה אומר שכל ההבנות, ההסברים, המשמעויות, ההתנהלויות שהיו לי עד כה, סיימו את תפקידם, נגמרו.
לכן אסכים להיכנס למיסתורין, להתמסר, להגיד כן, ולראות לאט, לאט מה נמצא שם מעבר?

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק