לשבור הגה

a12כל כך הרבה פעמים אנחנו הולכים חצי דרך. או יותר נכון- הולכים ואז "שוברים הגה". חותכים פתאום מן השביל. וכואבים.

אני רואה את זה קורה פעמים רבות כל כך, כשאמת רוחנית, משהו שבאמת חווינו, עברנו בתוכו ובכך ראינו את העולם באור אחר- הופך להיות אידאולוגיה חדשה. הפיתרון. הדרך. השיטה.
האדם המבין, האדם הטוב, אומרות האידאולוגיות, ילך כך.

התוצאה המידית היא חיכוך וכאב, פחד ותיסכול.
עכשיו אני צריך להצליח בשיטה ולא לזנוח את הדרך.
עכשיו אני עלול לפספס, להחמיץ ולהיות ראוי לגיחוך.
עכשיו אני נדרש לעשות כך גם אם ליבי לא שם, כי כך מקובל וכך מצופה.

לשבירת ההגה ישנן צורות נוספות:
אני רוצה משהו מאד, מבקש בכל ליבי, ואז לא מאמין שהעולם ייתן. בבת אחת האנרגיה מתפזרת.
אני מבקשת משהו יקר לי, ואני לא מאמינה שיבינו אותי- יוצאת כוונה טהורה ונעכרת ומטשטשת, על ידי חוסר האמון שלדברים יש טעם וסיכוי להצליח.
אני רואה ברור אבל מפחדת שיצחקו או יפגעו בי, ולכן המילים יוצאות מעורפלות והכוונה נקטמה.

שבירת ההגה היא הרגע בו אנחנו עולים לשכל. היינו על המגרש, שיחקנו, היינו אחד עם הכדור והדשא, ופתאום אנחנו נבהלים ורוצים בדחיפות לדעת מה שלומנו. ואז אנחנו שוברים הגה. שלא נצא מטומטמים. שלא נתחרט אחר כך . שלא נאבד ללא תקנה. וברגע-אנחנו כבר לא במגרש. אנחנו אוהדים ביציע. או יותר נכון, יושבים על הגדר. מחכים לראות מה יקרה שם על המגרש.

מרגע שבירת ההגה אנחנו בסבל.
התנועה כבר לא מנהלת אותנו, אלא הפחד.
היופי לא מוליך אותנו בשבילים חדשים, כי אנחנו מחפשים את המוכר והידוע ומפחדים כשלא מוצאים אותם.
החכמה העתיקה והפשוטה מכוסה בקליפות מורכבות וסיכונים
ומן השכל אין מושיע.

שם, ברגע שבו אני עייף עד מוות מן השכל ודיקטטורת ההיגיון המוגבל והמכווץ שלו, כשאני מרפה באמת כי אין לי כבר כח והכאב כבד ומעיק- שם יש חדש שמחכה שנשים אליו לב.

אבל אם נשאל בדיוק אז, ברגע הזה, משהו כמו "רגע! אבל אייך אני יכול להיות בטוח
שזו הדרך הנכונה" "שאני עושה את הצעד המדויק?"- שוב עליתי לשכל. שוב אני רוצה לרדת.
כדי שכוונות נקיות נקיות, כאלה שהיגיע זמנן, תהיינה כחץ שלוח לעולם, שהעולם יפרח ואנחנו איתו, אני אצטרך להסכים לנפילה חופשית וחסרת וודאות לתוך הריק שהוא אני. לתוך מה שאני שהוא לא ידוע ולא ניתן לתפיסה בחושים, אבל מאד מאד קיים.

"הרחק הרחק מכאן אחרי האלוהים חיפשת
אך מה שמחפש אתה- בך. בך. האם שכחת?
אז למה לחפש אחרי אוצר שלא איבדת?
הספר, השמות, האותיות- הם בלבבך.
הנביאים, המלאכים- צמאים לכל מילה שלך.
עצור, עזוב חיפוש עקר, חסר תועלת,
אתה הבית, גם בעל הבית אתה.
אתה צורה ותוכן, שבעת הרקיעים והאדמה."

מתוך אוסף שירי שמשי טבריז, מאת ג'לאל- אדין רומי.

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק