לומר כן

לומר כן

כשהיא נסעה אליו רחוק היא לא חלמה, שתטולטל כל כך. היא השמורה, העדינה, שאיתה נוהגים בזהירות ובהערכה לחכמה וליופי שמציפים את המסתכל בה- היא לא חשבה שדבר כזה יכול בכלל לקרות לה.
היום, כשהיא יושבת מולי, היא לא מבינה אייך לא ראתה. קשה לה לקבל עד כמה היא היתה שמורה ונזהרת, מוקפדת ושברירית.
היום, כשהיא ישובת מולי והמראה שלה רחב ומתפשט, נוכח ומבקש חיים-היא לא יודעת אייך חשבה שתסיים את חייה כאישה הזו שהיתה אז.
היא עשתה מעשה לא הגיוני והמשיכה ללכת גם כשכל אותות האזהרה פעלו. היא פחדה מאד וכאבה מאד והרגישה שהכל קם עליה מכל הכיוונים והיא נשארה. היא אפילו לא יודעת מה השאיר אותה שם. והוא לא כאן איתה עכשיו. אז זה לא היה בשבילו.
היא לא מבינה אבל יודעת שהיא מאושרת. ככה זה כשאומרים כן לחיים.

לומר כן- הלל

a7בדיוק שבוע מהרגע שקיבלנו את הבשורה שהילל טבע.
בשבוע הזה ,יכולתי לראות אנשים הלומי כאב עוברים,מחבקים,דואגים להדס ולמשפחה.
מי שהיה בהלוויה ראה,את ההלם והכאב בפני כל הנוכחים.
והמילים של הדס והניגון,לקחו אותנו למימד אחר,בו אנחנו לא נפרדים מהילל, אלא חיים אותו.
חיים מחדש. רואים מחדש את הילדים שלנו,אומרים אחרת בוקר טוב למי שחולף מולינו ( במיוחד עכשיו, שעולה אפשרות שאדם חולף בהרף עין)
חיים מחדש חסד, שמחה , פשטות.
אהבה - המון אהבה .
ניגון.
לחם.
תמימות.
הילל לא היה נוכח מעולם כל כך חזק , כמו מאז שנפטר.
אני רואה אותו. הוא אפוי בתוכינו.
היום המשפחה שלו שלחה הודעה במייל , הם מודים לכל המנחמים ומזמינים את מי שרוצה לבוא ולקחת לחם הילל שאפו במתנה.
המאפיה המשיכה לאפות לחמים.
רואה איך הילל מלמד אותנו, שאין צורך בציניות, בזהירות , רק לב פתוח וחם.
הלך בינינו מלאך
והוא עדיין איתנו.
והבוקר, תינוק שנולד כמה שעות לפני שהילל שינה צורה
נכנס בבריתו של אברהם אבינו
וקיבל את השם - חי שלום.
אמן לזה.
אני רואה את הילל והרב מנחם מפזזים עם מלאכי עליון
ושמחים , שמחים מאוד.

אני שמה לב שאני אומרת כן בלי לחשוב

a6אני שמה לב, שאני אומרת כן בלי לחשוב. אפילו עכשיו, כשאני בשקט עם עצמי, אני מתרגשת מזה מאד מאד.
אני פשוט אומרת כן.
גם כנגד כל ההיגיון והנסיבות, למרות כל החכמה הקונבנציונאלית ובהלימה לרגע של לב מדבר, של נשמה שמשמיעה קול. של משהו. בלי לחשוב . בכלל.

למעשה, אני שמה לב, שכשמשהו מבקש משהו או מציע, עוד לפני שהוא מסיים את המשפט, אני כבר בתנועה שיצרו המילים שלו.

פעמים רבות שמעתי, דווקא מאנשים שאני אוהבת, שאני הולכת אחרי גורו'אים או מפקירה את עצמי, שאני לא שומרת על עצמי ובוטחת באנשים בלי לבדוק.
לא פעם זה היה מקום לחילוקי דעות, כעס ופחד שהובעו כלפי ממי שרצה בטובתי, והיום זה מקור לצחוק טוב ובריא מצד הילדים שלי.
הם מקשיבים לנשמה, חיים מה שהיא מסמנת ואומרים שיש להם אמא משוגעת.

היום, במהלך היום, ראיתי את זה בכל דבר. אנשים ברחוב מגיבים לזה. מטפלים בי, מפנקים אותי, שואלים ומבקשים ללמוד. ואני סתם קוראת ספר.
זה הכל בגלל ה-כן הזה.
תנועה שלא יכולה, שלא להיענות לאהבה.
יופי.

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק