ידיעה פנימית

Untitled-8בזמן אמת, באימונים ובכתיבה שהיא שיתוף, אפשר לראות לעומק ומזוויות רבות ושונות כל כך זו מזו, כמה מתעתעות בנו המחשבות. כמה ההכללות שעשינו, המסקנות שהסקנו וההגדרות שדבקנו בהן- משלות אותנו וגורמות לנו לחשוב, שהשכל רואה את האמת.
אנחנו מוזמנים להתעורר מן התסריטים והסיפורים האלה ולגעת במה שנמצא מעבר להם והוא החיים עצמם, הרטט של הוויה.

אבל היום אני רוצה דווקא לדבר על ידיעה מסוג אחר. הידיעה הזו היא ידיעת החכמה הגבוהה, ההקשבה לקול הנשמה, לקול ההדרכה הפנימית שבאה מן הממד שבנו שאיננו חושב שהוא חומר.
את הידיעה הזו לא מחפשים, כי מוצאים רק מה שכבר מכירים, ואותה אנחנו לא נדע לזהות.
זוהי ידיעה שאנחנו לא עובדים בשבילה, כי לעבוד בשביל משהו זה דבר שעושה רק מי שחושב, שהוא רוצה להשיג משהו, שעוד אין לו.
הידיעה הזו היא דבר מה שמופיע ברגע מסוים, וכשהוא מופיע, אתה יודע שכנראה אתה מוכן אליה, אחרת לא היית יכול לראות שהיא שם והיא לא הייתה מראה את עצמה בפניך.
כשהיא עולה, זהו. העולם משתנה. אתה כבר לא אותו אחד או אחת וכל מה שאת/ה רואה כבר חדש. זו ידיעה שמשילה עדשות וקליפות שעיוותו וסיננו, ועכשיו אתה עומד קרוב יותר למלא, לשלם, לאחד.

מכיוון שכל כך סמכנו על השכל כדי שיאמר לנו את האמת במשך כל כך הרבה זמן, ומכיוון שאנחנו מתעוררים מכל כך הרבה אשליות ואמונות שסובבו אותנו במעגלים של פחד וכאב ללא מוצא- אני חושבת שאנחנו נוטים לא לשים לב לידיעה הזו. אנחנו כבר לא סומכים עליה או מבלבלים אותה עם הלהג של המיינד.
"זה לגיטימי", "כל אחד והפרשנות שלו", "אל תהייה דעתן", אלה רק חלק מן המחשבות והביטויים שמשקפים את הבלבולים האלה.

כשאנחנו מבטלים את כוחה של הידיעה הזו, אנחנו למעשה לא מקשיבים ליופי ולחכמה שמלווים אותנו כל הזמן. אנחנו לא מתעוררים לגדולה שלנו ולאחדות שלנו עם הכל.
להיזכר בה, לסמוך עליה, להתנסות בה, ללכת איתה ללא סייג ולראות מה היא פותחת ולאן היא שולחת אותנו- זה אושר. זה מה שנקרא לחיות באמת.

אז יותר בעדינות.
ועם חמלה.
לפעמים נתבלבל ונחשוב שמה שהמיינד אומר והמחשבות מלהגות,זו הידיעה.
אוקי, לא לפחד. לא להימנע.
להתעורר.
ובפעם הבאה נוכל לשים לב.
ולדעת יותר
את ההבדל
שבין דעה
לידיעה.