ידיעה פנימית

סדר אחר שאיננו מובן מאליו

25---8כשהיא כבר מעבר לכל המלל והפרטים
היא מתעוררת למשהו מופלא ואמתי שעובר בין שני הגברים.
היא חשה בחיבה ובאימון שזורמים ביניהם
פעורת פה ונפעמת עד כאב היא יודעת שהיא לא חלק מהאנרגיה היפה והמחבקת הזאת
היא מתגעגעת לגעת בה
אולי זה יבוא.

כן, כנראה שבאמת הכל יהיה בסדר
חלק בתוכה יודע שהסדר שיבוא הוא מסדר אחר, מסתורי ולגמרי לא מובן מאליו .

אתכם כאן הערב לאימון ולשיתוף
יהודית

"יהיה בסדר אדון חיים"

הוא והיא מגיעים יחד לאתר הבניה לדבר עם אנשי המקצוע
הוא מדבר בהיסוס, מסביר במשפטים מרוסקים דברים שהוא רוצה שיעשו. איש המקצוע עומד מולו מחייך חיוך מוזר, לוחץ ידו לשלום ואומר "יהיה בסדר אדון חיים"
היא חושבת שהיא רואה צל זלזול משתקף מעיניו.

למעלה בדירה האיש בודק ורואה מה כן מה לא,
מסביר במהירות מה צריך לעשות. היא קולטת מיד שואלת שאלות מדויקות, משירה מבט ורוצה פרטים, דיוק ולוח זמנים
הוא-בעלה , לא קולט את הפרטים, ממשיך לגבב מילים כאילו לא שמע דבר. נראה שהוא לא מחובר לרצף הדברים

היא מרגישה איך הכעס עולה בה
שוב חוזרים להתבהר על הפרטים...ושוב נשאלות שאלות שכבר נענו...איש המקצוע מסיט את מבטו מעיניה כל הזמן נמנע מלהישיר אליה מבט. "יהיה בסדר " הוא טופח על שכמו של בעלה."אנחנו נסתדר "
הוא מחייך אליה חיוך שנראה לה מאולץ "אני אוהב את בעלך הוא איש נהדר"
היא על סף ייאוש קולטת שיש משהו אמתי באמירה הזאת
זה כמעט מביך אותה . היא קולטת רגע של אמת.

היא עדין חסרת אונים
היא שמובילה תכניות ופרויקטים מורכבים ומנהלת אותם בהצלחה. עומדת עכשיו מול משהו שכל כישוריה הניהוליים, תקשורתיים ומקצועיים לא עוזרים לה להבין. היא כמו בשיח חרשים. שום דבר מדויק אין בשיחה, הכול צף באוויר. שום דבר לא נסגר באופן ברור

כשהיא כבר מעבר לכל המלל והפרטים
היא מתעוררת למשהו מופלא ואמתי שעובר בין שני הגברים.
היא חשה בחיבה ובאימון שזורמים ביניהם
פעורת פה ונפעמת עד כאב היא יודעה שהיא לא חלק מהאנרגיה היפה והמחבקת הזאת
היא מתגעגעת לגעת בה
אולי זה יבוא.
כן, כנראה שבאמת הכל יהיה בסדר
חלק בתוכה יודע שהסדר שיבוא הוא מסדר אחר, מסתורי ולגמרי לא מובן מאליו .

משפט אחד

22---7לפעמים כל שנדרש
הוא משפט אחד
כמו: "אם זה כל כך מפריע לך, תעזבי"
כדי שאשאל את עצמי,
האם זה באמת כל כך מפריע לי,
עד שאעזוב
וכדי שאזכר בכל מה שיש וקיים ומלא
ששכחתי בתוך הרעש שיצרתי לעצמי בעצמי.

כשהיא יצאה מן האוטו
היא אפילו לא ידעה
כמה עשתה.

תודה יהודית.

עקדת יצחק

עקדת יצחקאישה חכמה מאד לימדה אותי היום, שבעקדת יצחק אלוהים אכן מבקש מאברהם לעקוד את בנו יצחק, וכשאברהם עשה כמצוותו עוצר אותו אלוהים. הוא לא התכוון שאברהם ילך עד הסוף. אין צורך.
אף פעם לא ראיתי את סיפור העקדה מן הזווית הזו. ראיתי את העקדה כהזמנה ברורה וחדה להתמזג בחזרה עם האלוהים, כי רק כך אתה יכול לעקוד את בינך.
עד היום ראיתי את העקדה לא כמבחן אלא כמעשה אהבה של אלוהים ,שמיועד כדי שנדע שאין באמת סוף ושהכל תנועה אחת, גם כשיש סוף נראה לעין.
אבל אף פעם לא ראיתי את האמירה האלוהית הברורה "אל תלך עד הסוף". אני חשבתי תמיד שאלוהים אומר "תלך עד הסוף! תלך עד הסוף! תן את הכל! הפסוק "הרפו ודעו אנוכי אלוהיכם" היה בשבילי זה שלימד ,שרק כאשר אנחנו מתים לעצמנו, מפסיקים לאחוז ולשמור על מה שחשבנו שאנחנו, נגלה מה אנחנו באמת. באלוהים. והנה אלוהים אומר לאברהם לא ללכת עד הסוף. לא כפשרה, אלא כי המעשה נעשה.

ואז הוסיפה אותה אישה חכמה ואמרה , שאנחנו אמורות להישאר. גם כשאנחנו לא מובנות. גם כשאנחנו בודדות והתנועה לידינו דלה ולא מחזירה אלינו את מה שברגע אחד מוחזר אלינו עם אישה ,ופותח, חי ומרומם. כי זה מה שאלוהים מבקש מאיתנו לעשות וכל השאר לא לנו הוא.

התרגשתי מאד מאד.
התרגשתי כמו שאני מתרגשת כשאני פוגשת אמת.
היה בזה משהו קדוש כי זה זה.

ידיעה פנימית

הוא ישב מולי כואב. עייף וכואב. כבר אין לו כוח לכאוב וגם לה. רק שהיא לא באה היום. מרוב כאב. ועייפות.
אמרתי לו, שמה שאומר הוא כבר יודע. כל מה שאומר כבר מוכר לו. רק שיש הבדל בין לדעת משהו לבין לדעת שאתה יכול לחיות אותו לבין לחיות אותו.
לדעת משהו יוצר לך מסגרת התייחסות ואומר לך, שככה זה באמת, כשאנחנו זוכרים מה אנחנו ולא נסחפים לבילבול.
לדעת שאתה יכול לחיות את זה, כבר מקרב את זה אליך עד כדי שאתה יכול להריח אותו, למשש אותו ולהתנסות בו. לאט. בקצב שלך. להתחיל ולסגת. להישאר עוד קצת ולראות מה קורה.
לחיות את זה באמת, משמעו, שהידיעה הפכה מהמלצה, מאפשרות, מזיכרון חי להתעוררות. כי אז, אחרי שהתעוררת, אתה פשוט לא יכול אחרת. אתה כבר רואה את הסתמיות בהבנה החדשה ואתה יודע שהחדש כבר כאן. וזה בעצם מה שנשאר אז זה מה שאתה עושה ברגע הבא.
כשהיגענו ל"לחיות את זה", הפנים שלו התרחבו, הכאב התחיל לזוז בתוכו והנשימה הסתדרה.
להסכים לידיעה הפנימית זה בעצם להסכים לחיים.

ידיעה פנימית

ידיעה פנימית היא הקול שמדבר בטבעיות כזו שאנחנו פעמים רבות לא שמים לב.
משום שהקול הזה מדבר את הניגון האישי שלנו, אנחנו טועים לחשוב שהוא שום דבר. עד כדי כך הוא מובן מאליו בשבילנו!
הידיעה הפנימית לא באה רק בקודים שאנחנו רגילים אליהם. לפעמים היא נשמעת כמילים, לפעמים כצלילים ולפעמים היא פשוט עולה בך כענן מלטף פנימי שמתפשט בכך עד לקצוות ומעבר.
הידיעה הפנימית היא מה שהיגיע זמנו. עבורינו ועבור העולם. לכן, להתנגד אליה יהיה סתמי ומכאיב ולהיענות לה, תמיד יהיה מרהיב ומחבר אל רוחב ויופי ,חכמה ופשטות שלא חלמנו עליהם.
ודבר אחרון, גם אם היא מובילה למה שנראה לנו גדול ממידתינו ,כזה שלא נוכל לעמוד בו- אנחנו טועים. היא בדיוק בדיוק מה שאנחנו זקוקים לו עכשיו.
אז להיכנס לתוך האש, לתת לסיגים להישרף ולעמוד נוכח האמת.
היא תמיד מעוררת השתאות.

אתה אוקיינוס

7-8כולם מדברים על אגו...
אומרים "זה בא מהאגו", "זה לא בא מהאגו"
לפעמים זה נשמע כמו תרוץ טוב
ולפעמים זה מכאיב...או מעליב

אז ככה ...
את, כן את אוקיינוס
גם אתה, אתה אוקיינוס
האגו שלך הוא גל שעולה מהאוקיינוס
האגו הוא רק גוף
הוא מופיע כשאנחנו חושבים ומאמינים שאנחנו רק גוף...
וזה לא נכון שאנחנו גוף.

אנחנו אוקיינוס
והגל השובב העולה בנו, משתולל עושה הרבה רעש וקצף
אגו מתנפץ בכוח על סלעים, ואז נרגע ומתמוסס אל המים.
חוזר להיות את ואתה - אוקיינוס.

צא היום לחוף הים, גם את צאי אליו.
הסתכלו והכירו את האגו שלכם
אך זכרו לעשות זאת באהבה גדולה
הוא, הגל לא זוכר שהוא אוקיינוס.

ידיעה פנימית

Untitled-8בזמן אמת, באימונים ובכתיבה שהיא שיתוף, אפשר לראות לעומק ומזוויות רבות ושונות כל כך זו מזו, כמה מתעתעות בנו המחשבות. כמה ההכללות שעשינו, המסקנות שהסקנו וההגדרות שדבקנו בהן- משלות אותנו וגורמות לנו לחשוב, שהשכל רואה את האמת.
אנחנו מוזמנים להתעורר מן התסריטים והסיפורים האלה ולגעת במה שנמצא מעבר להם והוא החיים עצמם, הרטט של הוויה.

אבל היום אני רוצה דווקא לדבר על ידיעה מסוג אחר. הידיעה הזו היא ידיעת החכמה הגבוהה, ההקשבה לקול הנשמה, לקול ההדרכה הפנימית שבאה מן הממד שבנו שאיננו חושב שהוא חומר.
את הידיעה הזו לא מחפשים, כי מוצאים רק מה שכבר מכירים, ואותה אנחנו לא נדע לזהות.
זוהי ידיעה שאנחנו לא עובדים בשבילה, כי לעבוד בשביל משהו זה דבר שעושה רק מי שחושב, שהוא רוצה להשיג משהו, שעוד אין לו.
הידיעה הזו היא דבר מה שמופיע ברגע מסוים, וכשהוא מופיע, אתה יודע שכנראה אתה מוכן אליה, אחרת לא היית יכול לראות שהיא שם והיא לא הייתה מראה את עצמה בפניך.
כשהיא עולה, זהו. העולם משתנה. אתה כבר לא אותו אחד או אחת וכל מה שאת/ה רואה כבר חדש. זו ידיעה שמשילה עדשות וקליפות שעיוותו וסיננו, ועכשיו אתה עומד קרוב יותר למלא, לשלם, לאחד.

מכיוון שכל כך סמכנו על השכל כדי שיאמר לנו את האמת במשך כל כך הרבה זמן, ומכיוון שאנחנו מתעוררים מכל כך הרבה אשליות ואמונות שסובבו אותנו במעגלים של פחד וכאב ללא מוצא- אני חושבת שאנחנו נוטים לא לשים לב לידיעה הזו. אנחנו כבר לא סומכים עליה או מבלבלים אותה עם הלהג של המיינד.
"זה לגיטימי", "כל אחד והפרשנות שלו", "אל תהייה דעתן", אלה רק חלק מן המחשבות והביטויים שמשקפים את הבלבולים האלה.

כשאנחנו מבטלים את כוחה של הידיעה הזו, אנחנו למעשה לא מקשיבים ליופי ולחכמה שמלווים אותנו כל הזמן. אנחנו לא מתעוררים לגדולה שלנו ולאחדות שלנו עם הכל.
להיזכר בה, לסמוך עליה, להתנסות בה, ללכת איתה ללא סייג ולראות מה היא פותחת ולאן היא שולחת אותנו- זה אושר. זה מה שנקרא לחיות באמת.

אז יותר בעדינות.
ועם חמלה.
לפעמים נתבלבל ונחשוב שמה שהמיינד אומר והמחשבות מלהגות,זו הידיעה.
אוקי, לא לפחד. לא להימנע.
להתעורר.
ובפעם הבאה נוכל לשים לב.
ולדעת יותר
את ההבדל
שבין דעה
לידיעה.

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק