שפע ופרנסה

שפע ופרנסה זה נושא שמעסיק את כולנו, ויש הרבה דרכים להסתכל אליו. קודם כל אנחנו מוזמנים כאן להיות כנים, אמיצים ופתוחים, כדי ללמוד. כדי באמת להבין מה אנחנו מרגישים, רואים וחווים בקשר לכסף ולפרנסה וכדי לאוורר אמונות ישנות כמו – "אם אני לא עושה אז אין"- "אם אני לא ראוי אז אין"-" יש כאלה שיש להם ויש כאלה שאין להם ולא יהיה להם אף פעם באמת"- " אי אפשר לעשות מה שאתה רוצה ושיהיה לך כסף"- "לכל דבר יש מחיר", זוהי הזמנה לעצמנו להיפתח לאפשרויות חדשות שתבאנה הרבה תנועה וזרימה לחיינו, שפע ופרנסה.

כאן נחקור יחד מהו שפע. לא נעסוק בפתרון בעיית השפע אלא בשימוש בשפע , בקיומו ובהיעדרו. נבין שהכסף, המשכורת וחשבון הבנק הם רק חלק אחד שמבטא שפע. ששפע קיים בהמון צורות ודרכים כאן בעולם הזה. ושכסף ושפע הם ביטוי לזרימת האנרגיה החופשית בחיים שלנו. אלא שלא תמיד אנחנו ערים אליו. נבין ונתקרב, באמת, למחשבות שחוסמות אותנו מלראות שפע. יש לנו אמונות יסוד רבות כאלה, נסכים להתקרב אליהן ולראות איך זה מרגיש להאמין בהן ומה זה עושה לנו.
נסכים להבין שאין נתינה וקבלה. שהשפע מגיע כשאנחנו אומרים לו כן ולא אומרים לו לא.
נשאל- האם כסף גורם לאושר? נשאל מי באמת מפרנס אותי? נשאל מה חוסם אותי מלראות שפע? ואיזה שפע אני כן רואה עכשיו? אילו אפשרויות נפתחות ואיזו תנועה חסמתי שאולי הייתה צריכה לנבוע מתוכי כדי להזמין שפע ?

 

ההבדל שבין מה שנחשב ויעיל לבין מה שמביא שמחה ושפע

23---5את שותקת לרגע, ורואה

רגש- פחד
מחשבה- אם אעשה בחיים שלי רק דברים שבאים לי בלי מאמץ, כאלה שפשוט קורים לי ולא לשם הפרנסה זה אומר שאני טפילה, חסרת יכולת וכוח שלא יכולה לעמוד בזכות עצמה.

השכל אומר שזה חסר אחריות.
שאם אעשה דברים לא בשביל הפרנסה- לא אתפרנס.
ובשביל פרנסה צריך להתאמץ. אז אם אין מאמץ אין פרנסה.
השכל אומר שאני נהנית בזמן שאחרים סובלים.
ושלעשות מה שפשוט קורה לי , אלה לא הדברים החשובים ולא הדברים שצריך. צריך לעשות דברים אחרים ממה שפשוט קורה לי.

זה אומר, שבחירה אומרת שעל הכל אני אחראית.
יש לי אחריות להצליח לעשות אותו
יש לי אחריות לא לעצור באמצע
יש לי אחריות לעשות את זה שוב ושוב
יש לי אחריות לעלות ברמה ובקושי ,אחרת זה יבוא מעצמו וזה לא יחשב
יש לי אחריות כל פעם להגדיר את עצמך כדי שאוכל לצאת מעצמי
יש לי אחריות לדעת מה אני יכולה ומה לא, כדי להתעלות על זה כל פעם
ויש לי אחריות לדעת שאסור לי לעשות דברים מתוך מה שקל לי ובא לי ומופלא שנובע ממני אלא אם קודם ובמקביל אאני עושה דברים שדורשים מאמץ, שלא נבעו מהרגע הזה ומן הטבע שלי ושהם חריגים בנוף שלי.
אם לא- סימן שאני חסרת יכולת וכוח וטפילה.

את נאנחת ואומרת שזה מאד מעייף. מאד מאד. ותובעני כל כך . ושבכל זאת הערך שאת נותנת לדברים, שאנחנו בתרבות נותנים לו, נובעים מכל זה. את שקטה. את מרגישה את העצב עכשיו. ואת הסתם.
את אומרת, שנדמה לך, שהעצב הזה הוא העצב של הנשמה. ואז מוסיפה-ווואי! אני צריכה לחיות את כל החיים ככה. בלי לדעת אף פעם שהמן, המזון המלא והמדויק המותאם שוב ושוב, ניתן לנו כל יום מחדש. מבלי לדעת, שזו הפרנסה האמיתית וזו האחריות האמיתית, להרשות לו להיכנס לי לפה.

הדקה שהופכת לכל מה שיש

קחו לכם דקה, דקה אחת, להתבונן בשפע שזכיתם לו. קחו נשימה, עצמו את מחשבות השכל המחפש מה חסר, התמקדו בנשימה, תשנו את הפוקוס רק על מה שיש, תתבוננו, פתחו את הלב, אל תפסחו על דבר. אימרו תודה.
תודה על רחשי הלילה המאפשרים להתבונן, ליצור או לישון, תודה על הגרביים המכסות את אצבעות רגלי, תודה על אהוביי ואוהביי היקרים מכל, תודה על האוויר שריאותיי נושמות, תודה על היכולת לשתף, לחייך ולשמח, תודה על הבידור שיש בטלוויזיה, תודה על האצבעות המקלידות, תודה על הרצון ללמוד ולהתפתח, תודה על מה שאני כבר יודע, תודה על המים הזורמים על פני, תודה על הגרעפס הבריא שיצא מפי, תודה על פנסי הרחוב המאירים את הדרך, תודה על דאגת ההורים והחברים, תודה על הזכרונות הנעימים, תודה על הכוונה לעזור, תודה על כל השפע הזה.
כל דבר הוא מופלא גם אם איננו רואים זאת כרגע. ולכן, הבחירה להסתכל רק על מה שיש מראה לנו פתאום שיש כל כך הרבה... אז תודה.
להזרים את אנרגית ה-יש, בתנועה מאיתנו ואלינו. דקה אחת הופכת לגוף (תודעה) שנפתח, משתחרר, נרגע, מקבל את חדוות החיים ונותן אותה בחזרה. בו זמנית, שוב ושוב. באהבה, דניס

יש רגע שבו שומעים בבירור את הקול הפנימי שלוחש בעדינות ובנועם וברכות - הכל בסדר. הכל נכון. הכל מדהים באמת שלו. והקול הפנימי הזה הוא אנחנו. נטולי מחשבות על העבר והעתיד - נטולי כעסים על דברים שהיו, ללא זכרונות ששפטנו, נטולי השוואות בין אחד לשני ודבר למשנהו, ונטולי פחדים מהעתיד כמו 'מה יהיה' או 'איך אני יודע', 'מה יקרה אם'... ברגע הזה המחשבות האלו של השכל צפות להן כמו זבובים שקופים ושקטים שרק מזכירים לנו שאנחנו זה לא המחשבות של הראש שלנו... ברגע הזה הקול הפנימי שב להשמע ואנחנו סומכים ויודעים את הוודאות היחידה שקיימת והיא שהכל כפי שצריך להיות כי כל כוונתינו היא לעשות טוב. של כולם. וזה לאהוב. לקבל, להכיל ולתת את מי שאנחנו מכל הלב. ככה. מוגש באהבה. בלי לחשוב על זה. והקול הזה הוא אנחנו - ממקום עמוק, בלתי מוגדר ואינסופי. בואו נאמין לו.

גילוי שפע מתוך צמצום

15---1בתקופה האחרונה אנחנו מאותגרים מבחינה כספית,
דברים שפעם היה אפשר עכשיו דורשים בחינה מחודשת.
בהתחלה עולה תסכול וכאב, כי רואים את ה"לא".
כל קניה שהיתה פשוטה עוברת למקום אחר בסדר העדיפויות. מתוך התבוננות כנה,לא חסרת כאב לחלוטין, מתגלה בפני שפע חדש.
אין אפשרות לקנות בגדים ופתאום מעריכה ומגלה את הבגדים שכבר נמצאים בארון.
נגמר תה צמחים, נזכרת בלואיזה שעוד לא מאמינה לחורף ומלבלבת בגינה,יחד עם פרוסות לימון-משקה חורפי נהדר.
במקום לצאת לבית קפה עם חברה,נוסעת לישוב שלה ואנחנו מתפנקות בטוסט מלחם ביתי וסלט מושקע.
לומדת לקבל בענווה מתנות ולשמוח בהן.

אתמול בערב,החייל הוציא את אחיו לסרט ושילם עבורם מהמשכורת הצבאית שלו, עם השמחה על היופי וההנאה שהם מסבים זה לזה, עולה מחשבה מגלות פולניה, זה לא אמור להיות ככה ! הורים אמורים לפנק את בנם החייל ולא להיפך.
אז זהו,שלא.
מסתבר שהוא מתמלא שמחה מהאפשרות לבלות עם אחיו והוא מסתדר מצוין עם התקציב הצבאי.

הערב,התקשינו למצוא כונן למשמרת הערב בדף הפייסבוק של זמן אמת.
אחד מאיתנו לומד, שניים מבלים בהופעה ווקאלית לכבוד יו"ה, אחת בפגישת אימון, ואחת מבקרת סבתא שנפלה (רפואה שלמה לסבתא).
ניסינו למצוא פיתרון,כי בתקופה שהקמנו את "זמן אמת" התחייבנו להיות כאן מידי ערב.
אבל הערב,שזה לא קורה, אני מבינה איזה אלופים אנחנו.
במשך יותר משמונה חודשים לא הברזנו אפילו ערב אחד ( !! )
והיינו כאן בשבילכם ובשבילנו.
זאת גם דרך לגלות שפע ויופי.
שפע של ערבים
שפע של שיתופים ופוסטים שלכם ושלנו,
שפע אימונים מדהימים
שפע של קישורים מרגשים
שפע של אמירת "כן !"
נכון שאנחנו נהדרים ?

להיות עני

להיות עני"אתמול המורה שלי
לימד אותי את שיעור העוני.
להיות מחוסר כל
ולא לרצות דבר.
שדבר לא יהיה חסר לי"
ג'לאל א-דין רומי

(תרגום חפשי)

פעמים רבות כל כך אנחנו מאמינים שאם-אז.
אנחנו מאמינים, שאם עשיתי דבר מה, ברור ומובן מאליו מה תהיה התוצאה.
לכן: אם אסובב את הלחי השנייה- אכאב כי היפקרתי את עצמי להכאבה.
לכן אומר המיינד:
אם לא אאחוז בדבר הוא יישמט.
אם לא אצבור- אחסר.
אם לא אעבוד קשה כדי ליצור שפע- אסבול, יחסר לי ואתבייש.

האמת היא, שאם אסובב את הלחי השנייה, ארגיש בטוח תמיד, כי אדע שהרוח והייקום כולו הם מבטחי ושאין דבר מפחיד באמת.

האמת היא, שאם לא אאחוז בדבר אגלה, שהדברים נשארים משום שמקומם איתי ,משום שביקשתי אותם בכל ליבי ולא משום שאני מחזיק. בינתיים אשים גם לב, שמה שנגמר זמנו נעלם גם אם אנסה לאחוז בו.

האמת היא, שאם אצבור, תמיד אפחד ותמיד יחסר לי ושאם אדע לראות את השפע ולהיפתח אליו ולהאמין בו, אהיה עטוף בכל טוב.

האמת היא שאם אעבוד קשה, אחזק את ההנחה שהדברים לא כאן והשפע הוא על תנאי ואז אסבול, ואחסר ואכרע תחת הנטל.

תן והוסף לתת

7-5תן והוסף לתת,
לעולם אל תנסה לאגור דברים. תן לכול לזרום בחופשיות, אם זה כשרון, אהבה, כסף, או רכוש, תן לכל לזרום, לנוע. כשתעשה כן תגלה כי כל אשר נתת התרבה אלפי מונים. אי אפשר לאגור את כוח החיים בגופך, יש לתת לו לנוע הלאה, להסתובב במחזוריות, כי רק כך יוכל להתחדש תוכך כוח חיים חדש רענן ועצום, ואתה תהייה לאדם שופע חיים.

תני והוסיפי לתת ולפזר מכישרונך, מהתלהבותך. תני מכספך, את אהבתך, או רכושך. תני בנדיבות ולעולם אל תנסי לשמור לעצמך דברים. תני לעצמך לזרום, לנוע בחופש מלא.

כשאנחנו עושים זאת בשמחה לרוב אנחנו מגלים לאחר זמן, שכל מה שנתנו או שיתפנו התרבה באופן מוזר ומופלא. התרבה בצורות שונות, בלתי צפויות ובלתי שגרתיות.

זהו מקור החיים שלנו, לתת לעצמנו לנוע הלאה , להסתובב במחזוריות כי כך נוכל להתחדש באנרגיית חיים רעננה ועצומה כל הזמן.

שפע ופרנסה

ככה, כאילו משום מקום , הוא אמר: "אני עצוב שאני צריך לעשות דברים ולספק ערך כדי לקבל כסף. הייתי רוצה שאנשים יתנו לי כסף פשוט כי אני עכשיו צריך אותו". הייתי בנהיגה והמילים היכו בי. זה לחלוטין מחוץ לכללים וזה בדיוק העולם שאני רוצה לחיות בו. תוך רגע ידעתי שאני יכולה לחיות אותו כבר עכשיו. את העולם הזה. מאז כבר שלושה אנשים שאימנתי בכו מן היופי הזה. זמן אמת.

לתת לשפע להיכנס

לתת לשפע להיכנס,

להזמין אותו פנימה,
זה לא מעט.

כי למדנו לחשוד ולחשוב שאנחנו השומרים והמגינים על עצמנו מפני רע.
כי המחשבות שלנו עוצרות את הזרימה הטבעית. כן אבל. אולי אחר כך. בתנאי ש...
כי אנחנו ממיינים ומסננים רע מטוב, חשוד מבטוח, רצוי מדחוי או מסוכן. מאמינים שהמיונים אמיתיים, שומרים מרחק עד שאנחנו בטוחים ומוותרים על עולם מלא ושופע כדי לקבל חלקים שבורים מחוץ להקשר המקורי. מגמגמים.
כי אנחנו מאמינים,שאנחנו יודעים מה טוב בשבילנו ואנחנו במסע תאווה להשיגו.כל זאת בעוד שהשפע פשוט יושב שם ומחכה לפתח, בו הוא ייכנס בזרימה טבעית. כמו מיים לסדק.

בזמן שכל זה מתרחש,
אנחנו בהיסח דעת מן השפע ומתמקדים בסכנה
אנחנו מתסכלים על מה שאינו שפע אלא מחסור או סכנה
אנחנו חושבים שאנחנו פגיעים
ואנחנו מאמינים שניפגע
ונמצא מכל הסיפור הזה חסרים.

מחשבות יוצרות מציאות.
מחשבות שאנחנו מאד מזדהים איתן, מחשבות שאנחנו מאמינים שהן אמת- קורות.
לכן- כשאני מתמקד בסכנה, סכנה תופסת נפח גדול יותר בחיי
כשאני מסיח דעת מן השפע- אני לא רואה אותו. כשאני לא רואה משהו- הוא דוהה מחיי. תשומת הלב שלי אינה מזינה אותו.
כשאנחנו מתוסכלים על מה שאין או על מה שאינו כמו שהוא אמור להיות- ה"לא" גדל ומתפשט וחסר וריק מצטרפים אליו. תמונת חיים.
כשאני מאמין שיש סכנה אמיתית, אני חי בפחד וממגנט סכנה.ממש מושך אותה אל חיי.
כשאני מאמין שאפגע, אני כואב כבר מן ההתחלה.

אז להיפתח לשפע, זה הטבע שלנו.
העניין הוא, ששכחנו אותו.
אם כך, זו תנועה היא של היזכרות.
לעבור כדי לחזור הביתה.

ראשית, לנוח ולנשום
שנית, לדעת שהשפע שם
שלישית, לשמוע את המיינד אומר שלא. להקשיב. לא לעשות דבר.
רביעית, לבדוק עם עצמי, שאני באמת זוכר, שהשפע שם.
חמישית, להסכים לתת לו להראות את הדרך. (מכיוון שיש שפע, מה הצעד הבא? אייך אני מתנהג כשיש לי שפע? מה קורא לי? מה משמח אותי?)
שישית, לראות מה הצעד הבא בדרך, שהראה לי השפע.
שביעית, לעשות אותו
שמינית- לך ל "ראשית".

הלב נפתח

נגמר החופש.
צריך לחזור לשגרה.
התעוררתי הבוקר עייפה, בהתנגדות.
נכנסתי לאוטו, הדרך היתה פתוחה לגמרי.
הגעתי מוקדם לשקט הקיבוצי.
הטווס קיבל את פני ופרס לכבודי את נוצותיו.
פגשתי אנשים אהובים.
הילדים החלו להגיע, מחויכים
ניגשו אליי אחד, אחד וחיבקו אותי.
חיבוק מלא אהבה.
ההתנגדות החלה להתפוגג,
שמחה מלאה את מקומה.
שמעתי את עצמי אומרת לילדים:
"הבוקר היה לי קשה.
הייתי עצובה להיפרד מהחופש.
אפילו לא שמתי לב, כמה התגעגעתי אליכם.
בזכות האהבה שלכם, הלב שלי נפתח
ועכשיו אני ממש שמחה ומתרגשת.
אני מבינה שבכלל לא נפרדתי מהחופש.
אני מרגישה עכשיו כל-כך חופשיה.
אין אפשרות כזאת.
החופש הוא רק במחשבה שלנו.
אנחנו כל הזמן בחופש,
רק בטעות לפעמים חושבים
שאנחנו לא"
יש לי הרגשה שהילדים יודעים את זה...

פרנסה ושפע

המשמעות הפרקטית של להיות אחד נעלמת מענינו רב הזמן.
בין השאר, זה אומר
שהכל חלקיקי אור ושאין התחלה ואין סוף.
אם כך, כל אנרגיית החיים שבעולם, שבבריאה הזו, עוטפת אותי.
זה גם אומר, שהצורות מבלבלות. זאת אומרת, שאם אני חושבת שהשפע, או אנרגיה החיים, יכולים לבוא אל חיי רק בצורה מסויימת (שקלים, משכורת, כסף בחשבון הבנק שלי)- אני טועה. כי אנרגיית החיים והשפע נמצאים בהכל ובכל מקום.
ואם זה נכון, אז אני רוצה לשים לב ולראות את השפע הזה, בצורות המפתיעות ובדרכים הלא צפויות, שבהן הוא מופיע בחיי .
אני אשים לב לאפשרויות שנמצאות ולא ראיתי אותן או שאני חושב שהן לא מתאימות לי או שאינני ראוי להן.
אני אשים לב לאמונות שיש לי, לגבי שפע שנמצא ממש על ידי- כמו שאני לא טוב מספיק, לא מגיע לי, אם להורים שלי לא היה אז גם לי לא יהיה, כסף משחית, שפע בא רק עם מאמץ, שפע ממכר, טוב יותר לא לצפות כדי לא להתאכזב ועוד ועוד.
אני ארצה לראות באיזו אמונה אני מחזיק, ולהקדיש מעט זמן לראות מה האמונה הזו עושה לי. אייך היא משפיעה עלי. למה לא אגש מראש? מה לא אנסה? במה אני נאחז ולא זז? מה קורה לשמחה שלי? ולציפיות שלי? לתנועה החופשית שלי? למשחק שאני מרשה לעצמי לשחק בחיי?
אני יכול לנסות אז פשוט לעזוב את האמונה הזו ולראות שאני לא רוצה אותה יותר. נכון, זה יכול להיות מוזר ולפעמים אני לא יודע אייך להתנהג. כמו מגרש חדש. אז לשחק, להתנסות, ללכת בקצב שלך ולראות. צעד צעד. כל צעד מלמד הרבה ובעצם כמו מסמן את הצעד הרבה. ושוב.
אני יכול גם לקחת לזמן מה את המקומות שבהם אני לא מאמין שיש שפע, ואולי אפילו להיפך, אני מאמין שהם מקומות של מחסור ומבוי סתום. שם מה שאני יכול לעשות, זה לראות מה האמונה הבסיסית שעושה, שאני אחשוב שאין שם כלום.

אז אני ארצה לשים לב, לשפע שנמצא שם ושלא שמתי אליו לב. כי הוא שם. הכל אחד והכל אנרגיה נותנת חיים. שאלות כמו- מה כן יש לי? מה האפשרות שזה פותח? מה ישמח אותי לעשות? ומה כבר יש לי בשביל זה? מה קורה פתאם בקלות ולא שמתי לב? אילו אנשים אני פוגש ומה אני יכול לבקש מהם או להציע להם, שעוד לא ביקשתי או הצעתי?
כאן אני מבקש מעצמי לשים לב, אם אני חושב משהו כמו "אני חייב להציע להם אחרת לא אסלח לעצמי", "או"אני שמח להציע להם, כי ככה נחגוג את היופי, החכמה, האפשרות, העונג, יחד. זה כל כך יפה שאני פשוט לא יכול לא לספר להם".
דרך טוב לדעת אם אני בא מפחד ומחסור או משפע ומן ההבנה שהכל אחד ובעצם אין אפשרות שיחסר לי- היא לשחרר. אם יש לך משהו ואומרים לך לתת אותו, או לוקחים לך, או אתה מרגיש שמתאים שתיתן אותו למישהו- האם זה יחסר לך. זה איננו מבחן. זהו סוג של דיוק עצמי. באת מפחד או ממחסור- תתנהג כמו קבצן בעולם והעולם יראה בך קבצן. באת ממלאות ויופי, והעולם רוקד איתך ריקוד נפלא של שפע באלפי צורות.

אנחנו באמת יודעים שאנחנו אחד, כשאנחנו לא חושבים מה ניתן או ניקח. אנחנו באמת מבינים מה המשמעות של אנרגית חיים אינסופית, אם אני מעביר ממני הלאה כי אני כל כך מלא והשפע פשוט לא מפסיק לבוא ולנבוע מתוכי. גם ואולי בעיקר, כשאין לי מושג אייך זה קורה.

האם כסף מביא אושר?

גדלתי במגזר שמאמין כל הזמן שמאחורי כל גבר מצליח עומדת איזה אשה הדוחפת אותו להצלחה. זאת היתה עובדה קיימת ואין עליה עוררין. גבר, גם אם יהיה החכם והמוצלח שבגברים עשיר ככל שיהיה ,אך אם אישה תעמוד לצידו תתמוך בו ותאהב אותו , אז הוא יגדל והיא תיהנה מהחיים.
כך האישה נשארה בבית התחתנה בגיל צעיר וחובתה הייתה לתמוך, לגדל, ולקבל מה שמגיע הביתה. אמרו לה בעלך הוא אדוניך . תצייתי לו . את שלו.
גדלתי בתקופה שנשים לא עבדו . חובתם הייתה ללדת ילדים.הם נהנו מהמעט שקיבלו .ניקו את הבית, הכינו אוכל,גידלו את הילדים במעט שיש. ביופי ובפשטות. לא התלוננו .אמרו תודה לאל .ישבו בבוקר שעות לשתות קפה ולדבר. היה מגע אנושי.היו גם מריבות. אבל מהר עשו סולחות ושכחו מה שהיה . ביקרו אחד את השני .נהנו מהחיים. לא נסעו לח"ול. ההכנסה הייתה קטנה. אכלנו פעם בשבוע בשר. אימא הייתה אופה את הלחם ונהנהו מלחם מטוגן עם סוכר שאהבנו כל כך .
לא נסענו לחול ולא ביקרנו במסעדות ולא היו בובות. שיחקנו בחצר ועשינו בובות בעצמנו.
אני זוכרת שבשעה עשר בבוקר אימא עשתה קפה והזמינה את השכנות ואני זוכרת את הצחוק , את הסקרנות ואת השכנות שריכלו והרגישו שהם מלכות העולם.היה יופי ופשטות.
מעט פרנסה והמון שפע.
היה סדר..היו גבולות. ידענו מה מותר ומה אסור.
אבל אין ספק שאצלנו רבים אהבו לעשות כסף .
האם כסף מביא אושר? לא בהכרח .הכרתי הרבה אנשים עם הרבה כסף ומעט צחוקים ...
הרבה חושבים שאושר תלוי בעושר. האם?
הכסף הוא האמצעי דרכו האדם יכול לעשות את התפקיד שלו.
אם האדם לא שמח – הכסף לא יוסיף לו שמחה.
בבית ספר שלמדתי בו אצל הנזירות, כל יום בשעה שלוש נתנו לנו לחם שחור עםזעתר ושמן זית.
היה כל כך טעים .. .לא היה לנו מקרר . ביום שקיבלנו מקרר חיבקתי אותו. כולם צחקו עלי. ונעלבתי. היום אני מבינה שהייתי אחרת .

מי מפרנס אותי?

מכיוון שאיש לא מפרנס אותי, אלא האחד
שעוטף אותי ומספק את כל צרכי

ומכיוון שאין דבר שהוא שלי
והכל של האחד, מבטא את האחד
וחכמתו,ולא חכמתי,
היא זו שמראה את עצמה
כיופי וכשפע בעולם

ומכיוון שלא אני הנותנת
גם אם המילים יוצאות מגרוני
אלא זו רוחו שמנגנת
במיתרי הקול
שלו
שמראה את עצמו
בקולי

ומכיוון שאין בעולם מידה או כמות
שיכולה להתאים
לאינסוף שקיבלתי
ושעבר דרכי

אז למה שאבקש כסף תמורת מפגש בין אדם לביני?

למקד את המבט והלב על שפע

רותי הזמינה אותי למקד את המבט והלב על אהבה ושפע , ולשתף במה שאני רואה.
אז הנה:
אהבה:
אתמול בערב מצאתי את עצמי בקניון מלחה. ארוע נדיר. ברגיל, אני מדיר את רגלי ממקומות שכאלה, בערבי חג במיוחג.. אבל היתה לי מתנה שרציתי להחליף אז נסעתי. כבר בכניסה ראיתי שאני במסע, ושאני מוזמן ללמוד.
אז האטתי את הקצב והתחלתי לחפש פרצופים בתוך ההמון. ראיתי. עייפות, חמלה, צמאון. שוב ושוב ניבטו אלי העיניים של הרב מנחם כשמביט למצלמה ואומר "זה מה שיש". יש שם כאב, אבל יש שם גם ההכרה בזה שזהו השדה האמיתי היחיד שישנו, ובטוח שאיכשהו - הוא עשוי לפרוח.
כשהרגשתי שאני צריך ללכת לשירותים, נרתעתי. שירותי גברים, קניון ציבורי... לא אפרט. אבל כחלק מהמסע נעניתי והלכתי.
על הדלת מבפנים, היה סטיקר של קו חם לגברים מכים - "פוגע במי שאתה אוהב?"
ובצד, על הקיר , הגרפיטי היחיד שהיה שם " אתה יחיד ומיוחד אח יקר".
התרגשתי כל כך.
בחדרי חדריהם, בתוך כאבם, בבושתם, כשהם לגמרי לבד, אנשים מדברים אהבה. כן, בהמון כאב, אבל אהבה.
יצאתי, ופתאום ראיתי איך כולם מסביב מבקשים את זה. אבא הולך עם בנו, משפחה שלמה שהולכת לאט, נבוכה, אנשים נשים וטף...
מבקשים בלי לדעת מה.
דרשתי קרבתך......

שפע

הערב היה שפע של זמן.
כשאני חושב עליו אני רואה, שהוא כל כך נדיר לאחרונה...
אז היום, כשחשבתי שסיימתי לעבוד על הפסל ,התחלתי להחליק את הסלעים של הפסל, וכשהורדתי את הכפפה להרגיש את המרקם- גיליתי שזו אהבה...
אז ראיתי שהשעה שש, ותחושה חשודה התגנבה. כשהסתכלתי ראיתי שאני מספר סיפור ישן. "עבדתי מספיק", "מחכים לי בבית", "צריכים אותי", "חייב לרוץ"...
כשישבתי רגע, בא חבר להכין לי קפה, וראיתי פתאום איך ממש בא לי לעשות עוד משהו שבדיוק זה הזמן המתאים לו, ובנחת, והנחת הזו מסדרת את הלו"ז של הימים הבאים..

עוגות של פסחא

שלושים קילו קמח וסולת.
שלושים וחמישה קילו של תמרי מג'הול שהוציאו להם את הגרעינים
תשעים חבילות של חמאה.
ארבעים וחמש חבילות מרגרינה.
זה הקאעק- עוגה. או בשמו האחר, הזראד-כתר עגול
מכינים אותן בחג הפסחא (והמוסלמים עושים את זה באיד אל אדחא או חג ה- אל כאביר). זה הסמבול של כתר הקוצים ששמו לישו על ראש.
כל הבנות הולכות למשפחות המקור שלהן ועובדות. כעשר נשים, אלה שאחראיות על הבצק, אלא שאחריות על התבלינים שנכנסים לתמרים....ציפורן, מח'לב, אגוז מוסקאט .לכל אחת מומחיות משלה. אלה שאחראיות ליצור צורה של חבל מכל התמרים, ואלה שמכניסות את התמרים להבצק, ואלה שאחראיות לשים את החותמת על העוגה כדי לתת את התמונה האחרונה.זו החתימה על הקורבן. חותמות שנקנות בירושלים ובאתונה ועוברות במשפחה בירושה. אחר כך זה נכנס לתנור לאפייה.
הנשים עבדו מיום רביעי עד מוצאי שבת בעשר בלילה רצוף. כל הילדות הקטנות באות לעזור. כולם היו. הגברים יאכלו ראשונים ויאמרו מה חסר. זו אומנות לדעת אייך זה בדיוק אמור להיות ומה זה עושה לך בגוף. כולם שם.
זו החגיגה של העוגה של פסחא.
וכך גם המהמול, מן הסולת. באפיה שלהן מכניסים מי פריחת התפוז, אגוזים וסוכר יחד עם אגוז המוסקאט, הקינמון והציפורן. אבל בעדינות. לא שזה יקח מקום אלא שהנשמה של הדברים האלה תצא דרך הבצק. עליהם מפזרים אבקת סוכר ואומרים שזה הספוג של החומץ שניתן לישו. הכל מאד מדויק. כל דבר במקומו.
ואמא יושבת והיא בלחץ, האם זה יעבור או לא?האם זה יהיה טוב או לא? היו פעמים שזה לא יצא טוב. שואלת כל הזמן על הכמות, כמה מח'לב, כמה ציפורן, כמה חמאה, מתי שמו את החמאה, האם הורידו אותה מהאש בזמן והפרידו ממנה את המים, ולא שמים את החמאה חמה על הקמח, אחרת יהיה קשה. אז אחת המדידות היא לשים את היד בתוך החמאה החמה והיד צריכה להיות מסוגלת לעבוד עם זה. אם לא, העוגה תצא קשה. אז אמא מנהלת את כל הדברים מהכיסא שלה, אייך לעשות והיא בלחץ מאד מאד גבוה. היא לפעמים אומרת לעשות משהו והאחרות מתמרדות ופורץ ויכוח, והויכוח לוקח זמן ונמשך, עד שהאחרות מתערבות בתוך הויכוח הזה. מי שעושה את הבצק זו אותה אחת. המומחית. רק היא. ואם הקישוט לא יפה אמא צועקת. מאד. אם העוגה יוצאת גדולה מידי או הפתח גדול מידי אמא פוסקת "לנו אין כזה!" ומקטינים את הפתח. ושוב ויכוח עד שהגברים באים לאכול. אז אמא מסתכלת עלי ומחכה לשמוע מה אני אומר. אז על האחים הצעירים שלי, שמחכים מה אנחנו נומר. וגם הילדה הקטנה של המשפחה, נמנית על המבינים בטעם ומריחה את הדברים כדי לראות אם מדויק. אם אמרנו "כן" זה עובר טוב. ואמא אומרת "תודה לאל ,זה עבר טוב!" השנה העוגות היו מצויינות.
לכל משפחה ישנה הכמות שלה, והכמות שהיא מבקשת לתת לשכנים ולאנשים אהובים אחרים. זו מתנה של אהבה ומומחיות גדולה. עוגות של פסחא.

בקש- הרשה לעצמך להיות לא הגיוני

שפע זה משהו שאפשר להאמין לו רק כשאתה רוקד איתו כמו סוד
שפע זה משהו שאפשר להאמין לו
רק כשאתה רוקד איתו
כמו סוד שמראה את עצמו אליך
שלב שלב, ובהתאם לכמה שאתה מבקש.

אז בקש.
הרשה לעצמך להיות לא הגיוני.
בקש את מה שלא הרווחת.
בקש את מה שאתה לא חושב שאתה ראוי לו.
בקש את מה שישמח אותך בצורה מלאה ושלמה, ולא רק ישפר תנאים.
שים לב למה שקורה, כשאתה מבקש.
תראה שהבקשה מביאה ברכה
יוצרת תנועה גדולה,
ויולדת אפשרויות חסרות תקדים.
שים לב שהתנאים נעים
ושבילים חדשים נוצרים.
שים לב שזה קורה ללא תנאים,
בכל מצב. האדמה זזה. מקום חדש נוצר.
אל תחכה
צעד
צעד-צעד.
עכשיו הצעד הראשון.

מעיין שנובע ונובע ונובע

שפע איננו הרבה.
הוא גם לא המון.
שפע הוא הצורה המופלאה, המפתיעה והקסומה ומסתורית, שבה
האינסופיות של הייקום
שלך
ושלי
מראה את עצמה.

אפשר לומר
שהשפע הוא המראה
לטבעה של הנשמה
כמעיין שנובע ונובע ונובע.

כל שעלי לעשות
הוא לפתוח את הפה ולשתות.
אפילו להכניס אל פי
זה לא מאמץ
כי המיים מכוונים
לעשות זאת.

רק לתת להם להיכנס
זה כל מה שאני מוזמן לעשות.

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק