לחיות עקרון חיים

מה שהבנו כעיקרון חיים, הוא משהו שכדאי לנו לדעת על האופן שבו הדברים באמת קורים ועל האופן שבו הם באמת נעים.
כן, אפשר להתנגד לזה, לנסות להתחכם לזה, אבל בסוף, זה יראה כמו לנסות להתחכם לכוח המשיכה. אתה יכול לעבוד איתו ואז מתאפשרת תעופה. אם אתה מנסה לעבוד עליו, נכשלת. הוא שם . מונח. בשקט.
גם הנסיך הקטן הבין את זה. אתה מחלק הנחיות כשאתה מכיר את טבעם של הדברים. אז בשקיעה תורה שתהייה שקיעה ובזריחה, תורה על זריחה. זו חכמה גדולה. אנחנו מסרבים להתמסר לעיקרון חיים וחושבים שכך נהיה יותר חופשיים ומאושרים.
האמת, שאין עונג ואפשרויות רבים יותר ועמוקים יותר, מאשר להתמסר לעיקרון חיים.
חסר מביא חסר. זה חוק. רוץ על זה.
מלא אף פעם לא נהפך לחסר. סמוך על זה.
נסתכל כאן יחד עם חוקי הייקום ונראה את הפחדים שהם מעלים בנו לפעמים או את הקושי שהם מסמנים, ואת היופי האינסופי והאפשרויות העצומות שנפתחות, עם הכניעה להם.
באהבה
זמן אמת

לחיות חוק חיים

חוק חיים הוא האופן שבו הדבר באמת בנוי. האופן שבו מתרחשים הדברים באמת. אייך הדברים באמת עובדים. אייך הם קורים.
אנחנו גדלנו לחשוב שאנחנו אמורים להמציא את כללי המשחק, לדעת לטרוף את קלפינו ולשחק בהם היטב ולהצטרך לשלוט במצבים.
האמת הפוכה. האמת היא, שעל מנת לנוע בקלות ובדיוק בחיים , לפתוח אפשרויות גדולות בהרבה מן הצפוי והמוכר ולהשיג תוצאות חסרות תקדים, אנחנו רוצים להכיר את חוקי הייקום ולפעול לאורם.
אפשר לומר זאת בדרך שמעלה חיוך וגעגוע , כאשר נזכרים במלך הכוכב שפגש הנסיך הקטן, שלימד את הנסיך הקטן, שמלך טוב הוא מלך שמצווה על השמש לשקוע, בדיוק בזמן השקיעה.
ואפשר לומר זאת גם כך: בכל פעם שאנחנו פוגשים מאמץ, חיכוך, פחד או כאב- אנחנו יכולים לדעת שאיננו פועלים עם הזרם. איננו מכבדים ונענים לכללי המשחק. אז, גם נוכל לחזור הביתה.
תעופה לא היתה אפשרית, עד שנתגלה כוח המשיכה ואפשר היה להבין ולעשות שימוש בכוח העילוי. ההכרה בחוק, מאפשרת שדות ומימדים חדשים של אפשרויות, שלא היו קיימים לפני כן.

זמן אמת יודע וער לחוקיו של הייקום ולוקח על עצמו למלא אותם. לגמרי. במלאות.

חוקי הייקום הם למשל

חסר מוביל לחסר
אין אפשרות להגיע מחסר למלא. אין אפשרות להגיע מתחושה של היותי פגום או חסר דבר מה, חסר ערך או נחות- לתחושה של שלמות, נביעה וזרימה שופעת.
אני לא יכול לשלוט בחיים. אני יכול לחבק אותם ולהתעורר דרכם מאשליות . כך הרגע הבא הוא נקי יותר, פשוט יותר ומשמח הרבה יותר. אם אנסה לשלוט, אכשל ואפחד יותר ויותר עם כל יום שעובר.
ערות של אדם היא הכרת טבעו האמיתי. כאשר אדם יודע שהוא אור, הוא חי את האמת והעולם רוקד איתו את החדש. בורות, פחד ושליטה אינם יכולים לשבות אותו. הם אינם יכולים לפתות אותו או לבלבל אותו.
אי אפשר לתקן. כאשר אתה מתקן, אתה מנסה לתקן מחשבה במחשבה. מציאות שנוצרת ממחשבה לעולם לא יכולה להיות מתוקנת על ידי מחשבה חדשה. המיינד מייצר עוד ועוד מחשבות. עומס. הולכים לאיבוד.עד שלא נתעורר ממחשבה היא תשלוט בנו.
אתה יכול לנוע ולעשות מעשה שמביא ברכה גדולה ונותן חיים לרבים, גם כשאינך רואה קדימה, גם כשאין לך חזון וגם אם החלומות שלך נשברו וגם הלב שלך. הצעד שתעשה יהיה פרי ההתמסרות שלך למה שהיגיע זמנו ולמה שברגע הזה מניע את ידיך, רגליך, שכלך ומנגן על מיתרי קולך.
אם לא תעשה דבר, אין משמעו שלא תהיה תנועה. התנועה אף פעם לא באמת באה ממך אלא עברה דרכך. אז אם תרפה ותענה, התנועה תיקח אותך. תראה. כך היה גם כשחשבת שאתה הוא המניע והמחולל.
מה שאנחנו מנסים לגרש או לסלק- גדל. כי מה שאנחנו שמים אליו לב- גדל. ככה זה.אני לא רוצה לעשות את זה . בכלל.
כשאתה זוכר מה אתה באמת, אתה מזכיר לאחרים מעצם היותך ער וחי את הרוח, ואין איש שיכול לקחת את הערות הזו ממך.
מחשבות יוצרות מציאות.
כל חסר, ריק, פחד ,כעס וכאב באים אך ורק מתוך מחשבה שאני מזדהה איתה. אם לא תהייה לי מחשבה שהם לא יופיעו, משום שהם פרי הבורות שלנו,מתוך עולם הפחד שמונע ופותר ועסוק בלהיות ובלהגיע.
כשאתה יודע את טבעך אתה יודע שכולם אחד איתך. לכן הקשר איננו קשר שיצרנו אלא קשר שנקשרנו עוד מהיותנו אחד מלכתחילה. משם הכל התחיל. לכן לא תפעל כדי להתרחק ולא תחשוב שלהתקרב זו עבודה קשה. כאשר לא תתנגד תהייה אחד שיודע שהוא אחד .

מה זה אומר "לחיות עיקרון"?

העיקרון הוא האמת. הוא אייך שהדברים הם באמת. אז אם נרצה לעוף, אני חייב להיות ער לכוח המשיכה. אם אני רוצה להפסיק לפחד אני חייב להתעורר מן המחשבה המפחידה ולראות שאני ממציא אותה.אם אני רוצה פשטות ויופי ותנועה גדולה, אני רוצה להיות ער לחוקי הייקום שמאפשרים להם להתקיים ולגדול.
אני נוטע את רגלי בעיקרון ומתמסר לו.
אני יודע שכל ניסיון להתחכם לו, או לנסות לפסוח על שני הסעיפים (כן אבל, כן בתנאי ש..., כן אבל לא בטוח )- יוביל לעוד חסר, עוד מאמץ ותסכול, פחד וכאב.
אז אני לא מתנגד. אני הולך עם החוק.
כאשר אני הולך עם חוק הייקום, אני עומד בפני שאלות שלא עמדתי בפניהם קודם לכן. לפעמים אפילו אינני מכיר את עצמי. לא הייתי במקום הזה קודם לכן ואינני יודע אייך פועלים בו. למעשה, אינני יודע אייך נעים בו.
למשל, אם אני יודע שמלחמה מובילה רק לעוד מלחמה (כי חסר מוביל לחסר)- כאשר אני נוטע את רגלי בחוק היקום, ברור לי שאני לא עומד לקחת יותר חלק במלחמות. אני רואה את הנוראות ואני רואה את העקרות. התעוררתי מן הבילבול ואינני עומד להנציח אותו.
אבל כאמור, ההתמסרות לחוק הייקום הזה, מעלה שאלות לא פשוטות. נאמנות, שייכות, ערבות הדדית, אל תטיל את העול על משהו אחר, אל תסכן מישהו אחר במקומך. אז מה, לא להילחם? ומה אם משהו אחר כן יילחם במקומי וישא במחיר במקומי? ומה אם האחר ינקוט באלימות ויסכן את בטחונך? ומה אם יחשבו אותך למשוגע? או לבוגד? אם אסכים לעמוד בריק הזה, בפער הזה, שבין מה שהפסקתי כי עבר זמנו לבין מה שאני עוד לא רואה- יעלה החדש. נאמנות תקבל משמעות חדשה. אחריות גם כן. וגם סולדאריות ואהבת אדם. גם "פרקטיות" תשנה את משמעותה וכך גם אפקטיבי ושורה תחתונה.

לטעת את רגלי בחוק היקום הוא לדעת ש:

*כל שאלה שעולה מתוך המצב החדש, היא אבן בנין של שדה האפשרויות החדש. אני אשאל, לא אזדרז לתת תשובה, אתבונן ואתן לחדש להראות את עצמו ולעיניים להתרגל.
*כל הזמנה להפסיק את מה שמטעה, מכאיב או יוצר מעגלים של כאב ופחד, כדאי שתענה מיידית. החדש מראה את עצמו ,כשהישן כבר לא נאחז . כשאנחנו לא מתכסים בישן וממלאים בו כל חלקה טובה.
* כאשר אני עומד, במה שנראה ריק, אני בעצם שם לב ,ששפה חדשה מתנגנת בי . היגיון חדש מראה את עצמו. אני שם לב, שההקשרים בין הדברים ומה גורם למה, בעצם פועלים בצורה שלא מוכרת לי ואני מוזמן ללמוד אותם ולהבין את העולם מחדש.
* ואז אני חי בפשטות את מה שראיתי. את הישן אינני קונה עוד ואני מישיר מבט להבנה החדשה ופועל מתוכה. אני הולך ושביל מראה את עצמו מתחת לרגלי. אדם קורא לי מטורף ואחר כך ממשיך לעקוב אחרי, כי משהו ביופי שבה את ליבו. ומשהו אחר נזכר בסבא שלו כשהוא רואה אותי. ומשהו מבקש להצטרף ולהיות חלק.

לחיות עיקרון ולהתחיות

כשאתה עומד מול קנוואס ריק,
עולה פעמים רבות המחשבה,
שאין בך את זה.

זה נכון.
בתוכך אין את זה.
אינה ההבנה
וגם ההקשרים
ההיגיון של המסתורין
וידיעת דרכיו.

אבל מה שגם נכון
הוא שזה עובר דרכך
והיד שזזה
מציירת
את
שעובר.

כדי שזה יקרה
אנחנו נקראים
לטעת את עצמנו
בעיקרון
שהמסתורין
לעולם
לא
יוכל
להיות
מובן,
אבל
מדבר דרכינו
באינסוף דרכים
וביופי
מפעים.

המלצות מניסיון:
*לא לעצור כשאני לא רואה
*לא לחשוב שאם אני לא מבין, מעשה ויופי נותן חיים לא יקרו
*לראות את היופי בדרכיו השונות, ואם אני לא רואה אותו, לראות איפה לא חיפשתי ואייך אני מגביל את עצמי, בתפיסת יופי ישנה שמצמצמת ומגבילה אותי.
*לתעד (בכתב, בשירה, בציור, בריקוד, בתפילה...) את דרכיו של היופי להיות מושפע על העולם, ובכל פעם להוסיף עוד אחת.
*לראות שהקנוואס הריק מחכה, והיענות היא כל מה שנדרש כדי שהאור יניע את היד, העין והמח, והכל יהפוך לריקוד.

חיפוש באתר

ידע חדש שפורסם

עשו לנו לייק בפייסבוק