מגרש משחקים - 5

game-5-4רוצה לשתף על המשחק שאני בתוכו.. בעצם החיים שאני בתוכם-
כשכתבתי לי על המקרר את המשולש (1.אני לא אשמה 2. לאהוב 3. כל רגע הוא זמן בשבילי.) בו אני רואה דרכו עכשיו, כתבתי באמצע- שאיפה. נשיפה.

עכשיו אני מבינה שבאמת מה שכתבתי שם באמצע הוא המפתח לשאר הפאות והוא באמת מה שיכול לאפשר למשולש הזה להתרומם (לפירמידה(
אויר, מרחק, הרפיה.
בשביל באמת לראות שיש בי אהבה לילדה שלי, לחברה שאולי כועסת, לבן זוג שלי ולכל מי שזה כרגע לא מובן מאליו ונובע מתוכי, דרושה לי מידה נכונה של מרחק, אויר, נשימה. מקום בתוכי לחזור פנימה ולשים את ליבי.
בשביל לא לדהור בכל הכוח כרגיל למעגל של אשמה שבאמת זה כל כך רגיל, כל כך נראה לכאורה הדבר הנכון והאחראי לעשות, באמת הדבר שהייתי עושה באוטומט, בשביל לעצור את רכבת השדים של המיינד אני נושמת, עמוק ומלא ושמה שוב את ליבי, הרבה תשומת לב עדינה, אמיתית. מרחק (לאו דווקא פיזי), מהמחשבות שלי, התבוננות.
והפאה השלישית, כל רגע הוא זמן בשבילי... משהו בי השתחרר שם, נרגעתי, באמת כל רגע הוא זמן בשבילי ואף אחד בעולם לא יכול לגנוב לי אותו. (אולי שם עצם המילים כבר עושות את הנשימה, האוויר ותשומת הלב שמביאה התרחבות.

תגובות
מיכל גדרון: הדר,מה שאת כותבת נוגע מאוד,מרגיש כמו תהליך אמיתי של שינוי והתבגרות,טרנספורמציה .
מיכל גדרון: הדר יקרה זה מקסים, תובנה כל כך פשוטה לכאורה וכל כך מהותית, כמה סבל אנחנו גורמים לעצמנו כשאנחנו שוכחים את הפשטות הזאת. אני עכשיו אחרי שיעור יוגה ואחרי מדיטציה מרגישה חזק את מה שאת כותבת ושואלת את עצמי איך באמת אני מביאה את האיכות הזאת לחיים שלי בכל רגע? זה כל כך נעים, מאפשר שקט ונותן חיים. תודה על השיתוף
הדר עציון: כן פשוט וטריוויאלי... ומרגיש כל כך לא מובן מאליו..
מיכל גדרון: למרות שבעצם הכי מובן מאליו...
אבל אנחנו מסבכים במקום לחיות את הפשטות. אבל זה מסע מבורך עם הרבה יופי
רותי בר שלו: מאתמול כשקראתי אותך וננגעתי מאד עולה בי השיר של ג'ובראן חליל ג'ובראן. אז הנה הוא עבורך, הדר יקרה:
"ואז דברה אלמטירה שוב:
ומה דברך על הנישואין, הנביא?
ויען ויאמר:
"יחדיו נולדתם, ויחדיו תהיו לעד -
יחדיו, עת כנפי המוות הלבנות
יפיצו ימיכם אל דממת הנצח של האלוהים.
אך שימו מרחבים בזה היחד
ותנו לרוח השמים לחולל בינותיכם.
אהבו זה את זו, אך אל תכבלו את האהבה -
ותהי ים הומה בין חופי נשמותיכם.
מזגו איש לכוס רעותו, אך אל תשתו מכוס אחת.
פרסו מפתכם זה לזו, אך אל תאכלו מכלי אחד.
זמרו וחוללו יחדיו ויגיל לבבכם,
אך תנו ויהא כל אחד לעצמו,
כמיתרי הנבל שלעצמם הם גם בנגנם יחדיו.
תנו את לבבכם, אך אל יהא איש אחראי ללב האחר,
כי רק יד החיים תכיל את לבבכם.
עימדו יחדיו ,אך אל תהיו צמודים,
הן גם העמודים נושאי המקדש ניצבים ולא ייגעו,
והאלון והאלה - אמיריהם זה בצלה של זו, לא יגבהו."

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן