מגרש משחקים - 3

game-3יקרים, אני רוצה לשתף אתכם במשחק שלקחתי על עצמי לשחק בשלושת הימים האחרונים .
- הכל אני
- בלי שיפוטיות
- ללא מאמץ

אתם רואים שהמשחק שלי הוא בבחינת משחק בסיסי ביותר. מדובר בו בחוקים שהם כמו נכס צאן ברזל לכל אחד שיוצא לפגוש את עצמו דרך ההתנסויות שלו. כל אחד מכם יודע אותם ומתנסה בהם, כמוכם גם אני...
כשישבתי בשקט והסתכלתי על שלושת הכללים התחוור לי שלפעמים כל מה שמובן מאליו מתמוסס ומאבד משמעות והצטערתי.

ראיתי שאני רוצה להתרחב מאהבה כי חשוב לי, נשמתי ושאבתי את החוקים פנימה לכל תא בגוף שלי. רציתי כמו לבלוע ולהפנים אותם כאילו מעולם לא פגשתי אותם.

ביום הראשון זה היה קשה . כמו ללמוד ללכת מחדש.
בחרתי ללכת עם זה לאט, ללא אתגרים נועזים. "בלי מאמץ " זה היה הכלל כל הזמן.

התחלתי עם "הכול זה אני" זיהיתי ביתר תשומת לב השתקפויות שלי במתאמנים שלי, בשיחות עם המשפחה, אפילו בשוטטויות שלי בחוץ. זה היה טוב.

ואז ניסיתי לשלב את החוק "בלי שיפוטיות" זה התחיל מסובך . הזכרתי לעצמי לעשות את זה בלי מאמץ. זה עזר גם לדעת שזו רק אני , ראיתי איך זה מתבהר בדברים קטנים ממש קטנים. שיחה עם בעלי, משפט שאמרה חברה וזה התחיל לעבוד יפה ביחד .

עדין לא העזתי להעמיד את עצמי בהתנסות ישירה עם הדבר עצמו שבגללו הוטרדתי כל כך.
נתתי לעצמי זמן, חיכיתי להרגיש שאני מחפשת להתקרב אליו.
לקח לי יומיים, היססתי ואפילו נמנעתי. לא לחצתי.
הלב שלי ביקש לא להאיץ ולא לדחוף
היום עשיתי את הצעד...נכנסתי
לא הרגשתי דחייה. זה היה כבר טוב! יכולתי לשהות ללא מועקה, לראות ולא לברוח.
אחר כך התחלתי לראות השתקפויות שלי בתוך הדברים , קצת לנוע קצת לזרום..

אני שמחה להרגיש הקלה ,שנפרדתי מהמועקה, אך עדין מהססת.
"בלי שיפוטיות ", "בלי שיפוטיות" מקבל פתאום הגדרה חדשה בלב, משהו כמו "הכל שלם" "הכל שלם"
אני ממשיכה לשחק על המגרש.

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן